הגורל של אנה פרק 5

בפרק הקודם:
"מה תאמן אותי ושגיח אליי אני לא יכולה לסבול אותך עכשיו אז עוד כמה חודשים להיות איתך.
לא אני מצטערת אבל זה ממש לא הולך לקרות"
"טוב אם זה מה שאת רוצה אבל אני מעריך שעד מחר בבוקר נמצא רק את הגופה שלך אז אני מאכל לך מוות נעים ולהתראות"
הוא התחיל להתקדם מעבר לפנייה היו לי כמה שניות להחליט מה לעשות ולבסוף……

הפרק:
קראתי לו ואמרתי :"מייקל חכה רגע" הוא הגיח במהירות מהפניה,
ואמר בגבות מורמות:"מה שינית את דעתך?"
"בוא נגיד שאני מעדיפה להיות איתך ולהילחם מאשר לא להיות בכלל" אמרתי
"עשית את ההחלטה הנכונה ומהיום אני אצטרך להיות איתך בכל יום ובכל זמן"
"מה למה בכל יום?"
"כי אני צריך להגן עלייך. תיראי את זה שאני מעין"שומר ראש שלך"," אמר
"אוףףףףףףףף למההה מכל האנשים בעולם דווקא עם הכי מעצבן ויהיר אני נתקעתי"
"והכי חשוב שאני גאה בזה"אמר בחיוך
"אוךךךך" אמרתי והלכתי במהירות הוא עיצבן אותי,קיוותי שהוא לא יצליח להשיג אותי
אבל מהר מאוד הלכנו אחד לי השני.
"מה עושים עכשיו?" שאל
"הולכים," עניתי בגילגול עיניים
"דיי באמת תשבעי היתכוונתי לאן אנחנו הולכים?"
"לבית שלי אני צריכה לחזור לפניי שההורים שלי יחזרו מהקניות"
הגענו לבית שלי, פתחתי את הדלת ונכנסנו.
שאלתי את מייקל אם בא לו לשתות הוא אמר שכן הלכתי להביא שתייה וכל הזמן חשבתי על זה שמייקל אמר שאיזה שלטוש מפלצות עקבו אחריי וקיבלתי צמרמורת
הבאתי את השתייה וראינו טלויזיה בעצם אני ראיתי כי מייקל היה עסוק בלשמוע אם מישהו בא.
"מה הסיפור כיסוי?"שאלתי את מייקל
"אהההה" הוא ענה מבולבל
"התכוונתי עם אתה הולך להיות איתי כל יום צריכים לספר סיפור כיסוי להורים שלי."
"אההה נכון לא חשבתי על זה בכלל.
טוב אפשר להגיד אני ילד מהכיתה שלך ושאנחנו צריכים לעשות עבודה על הקיץ ובגלל זה נצטרך להיות ביחד."
"כן אני חושבת שהם יואכלו את זה" אמרתי
כעבור חצי שעה הגיעו הוריי הצגתי להם את מייקל ואמרתי להם את מה שמייקל הציע.
הם קנו את זה לגמרי.
אמרתי להורים שלי שעלינו לחדר שלי כדי להתחיל את העבודה.
אבל אמא שלי עצרה אותנו עם השאלה הכי מוזרה:"אנה הוא חבר שלך?"
מייקל הסמיק ואני התפוצצתי מצחוק ואמרתי לה לא,נראה כאילו הוקל לה.
עלינו לחדר והיתנצלתי בפניי מיקל.
ואמרתי לו שככה זה ההורים שלי חושדים בכל דבר ובכל בנאדם ואין מה לעשות.
"זה בטח כיף אהה?" שאל במבט עגמומי
"מה?" שאלתי מבולבלת
"שלמישהו אכפת מה אתה עושה ועם מי אתה מסתובב"
"למה להורים שלך לא אכפת?"
"אהההמממ, אין לי הורים"אמר בגמגום
"אוי סליחה אני כל כך מצטערת לא התכוונתי לעלות את הנושא"
"אני יודע זה בסדר" אמר
ישבנו ודיברנו עד שמונה ככה עד שמייקל היה צריך כבר ללכת.
אבל הוא לא באמת הלך אלא נשאר בחוץ כדי לבדוק עם מפלצת כולשהי תצוץ.
ראיתי טלויזיה והלכתי לישון בשעה שתיים עשרה וחצי
קמתי בשעה עשר למשמע צעקה