הגורל של אנה פרק 2

בפרק הקודם:
אבל מתי שהמפלצת ראתה אותי היא שאגה כמו אריה והלכה לכיוני עם היא פתחה את פיה ואני ראיתי שניים חדות כמו של כריש . ניסיתי לזוז אבל לא הצלחתי המפלצת בכל רגע ורגע התקרבה אליי יותר עם פיה הפתוח כאשר הגיע למרחק נגיעה ממני וכמעט אכלה אותי…….

פרק 2:
פתאום בא איזה ילד בן גילי ואמר לי להתכופף כדי שאני לא אפגע מחצי ההרדמה שמיועדים למפלצת איכשהו מצאתי את הכוחות להתכופף הילד זרק אל המפלצת 3 חצי הרדמה כאשר החצים נגעו בגופה של המפלצת היא התמוטטה על הרצפה כאשר הילד התקרב אל המפלצת כדי לראות עם היא ישנה הוא אמר:"בנס הייתי כאן בזמן אם הייתי מגיע כמה שניות אחרי זה את היית אוכל למפלצת הזאת" אמרתי לו:"וואי תודה לא מספיק שאני לחוצה עכשיו אתה רק מלחיץ אותי יותר" כאשר הוא ראה את פרצופי המבוהל הוא נמלא חמלה ואמר :" תיראי אני מצטער אבל אני רק אומר לך את האפשרות של מה שהיה קורא לולא הייתי בא "
אמרתי:"טוב בסדר אבל אני יכולה לשאול אותך שאלה ?. "
"בטח מה. ? " ענה לי
"שמתי לב שאנחנו מדברי פה ואפילו אני לא יודעת מה השם שלך "
"תיארתי לעצמי שזה מה שתרצי לשאול אוקיי נעים מאוד קוראים לי מייקל ולך" הוא הושיט לי את ידו מתי שאמר את זה אני לחצתי את ידו ואמרתי:"קוראים לי אנה"
מייקל אמר:"טוב אנה אני חייב לזוז היה נעים להכיר אותך ואם את צריכה עזרה במשהו אל תהססי לקרוא לי אני הרי הנס שהציל אותך", איזה יהיר חשבתי. אמרתי לו:" אל תדאג אני לא חושבת שאני הולכת להיות בקרבתה של מפלצת כולשהי בזמן הקרוב וגם אם כן איך אני יקרא לך"
הוא הושיט לי דף ועליו כתוב המספר טלפון שלו ואמר:" תתקשרי למספר הזה אם את זקוקה לעזרה בחיסול כמה מפלצות טוב אוו שפשוט תצעקי את השם שלי אני זז ביי" הוא התחיל לרוץ לכיוון השיחים שליד הבית של אושר הסתכלתי לעברו ואחרי כמה דקות הוא לא היה שם יותר