הגורל בידי הנצח פרק ראשון. (גרסה ב)

איימי:
"אנחנו רצים! הם רודפים אחרינו.
'פנו לצד ימין' אמר בן
פנינו לצד ימין, החלקתי, הבזקים של מצלמות מכל עבר
החרב נפלה…"
קמתי, אני במיטה שלי, חשבתי שזה לא יגמר לעולם. נזכרתי שהיום תחילת החופש הגדול, לא רציתי להירדם, אבל זה היה מאוחר מדי. נרדמתי.לא ידעתי שברגע שאני אירדם אני אולי לא אחזור. וזה יוביל אותי למסע ארוך, ארוך.
זה היה כאילו נכנסתי לחלום. זאת אומרת לתוך החלום. ראיתי את עצמי ישנה. במיטה. לא הבנתי מה קורה. פתאום יצאה יד מחלל האוויר. היא חנקה אותי.משכה אותי למקום שנראה כמו… לא, לא נראה, לא היה שם כלום, רק שחור. שחור כמו… אני לא יודעת, שחור? פתאום ראיתי מזרק מרחף. איך זה יכול להיות? המזרק התקרב אליי. דקר אותי. התעלפתי… כשהתעוררתי שמעתי קולות מדברים. לא פתחתי עיניים. רציתי רק לשמוע…
(אתם תיראו בגרסה א שעוברים לבן אבל אני רוצה לשנות קצת ואתם תגידו איזה גרסה אתם מעדיפים)
שמעתי רק את המלה הראשונה "אם" אחר כך זזתי בטעות הילד השתתק. הוא נשמע קצת מוכר. ראיתי משהו שדומה לאקדח. לקחתי אותו והלכתי לראות מי זה. ראיתי את בן.
בן:
"אם היא תגלה שהיא…" שמעתי קולות. הסתובבתי. ראיתי אותה בפעם הראשונה במו עיניי. עור בצבע דבש, שיער חום גלי, היה לה נמשים חמודים כאלה ואפילו מפה הרחתי את ריח השמפו שלה ריח של ורדי… רגע, לעזאזל, מה אני עושה?! חשבתי. היא אמרה משהו שלא ציפיתי היא אמרה את שמי היא אמרה "בן?"
איימי:
"בן?" שאלתי. כיוונתי אליו את 'האקדח'.
"מזה הדבר הזה ביד שלך?" שאל.
"לא יודעת" לחשתי. "מי אתה?"
"אני בן. אהההה נעים מאוד" אמר.
"איימי" אמרתי. ובזה נגמרה השיחה.
בן:
מזה הדבר הזה שהיא מחזיקה?! הסתכלתי סביבי. היא לא הייתה שם. לאן היא כבר יכלה להיעלם? היא הייתה פה! טוב, זה מוזר…
אוקיי, אני אתחיל מהתחלה. אז בטח שמעתם את איימי אומרת על החלום. אז לי בערך קרה אותו דבר. זהו? הבנתם? טוב, מה אכפת לי מהתשובה שלכם. אז אני אמשיך בסיפור.
רק עכשיו שמתי לב איפה היינו. היינו בתוך יער… הלכתי טיפה קדימה וראיתי ירידה. חזרתי למקום שבו הייתי מקודם. כשהסתובבתי לחזור או ליתר דיוק לצאת מהחלום או משזה יהיה. כשהסתובבתי, ראיתי את פרצופה של איימי. הראש שלה היה קרוב. אולי יותר מדי קרוב. לפניי הרחתי את שערה. לפני שהבנתי מה קורה, הייתה רעידת אדמה. אני ואיימי רצנו כל כך מהר וכבר שכחתי מה היה לפני שנייה, מעדתי. אני נפלתי על איימי ושנינו התגלגלנו למטה. "אההההה" אוקיי, זה היה חזק… למה בנות צריכות לצעוק כזה חזק?? רק שהפסיק רעידת האדמה והפסקנו להתגלגל. רק אז שמנו לב, שאני ואיימי החזקנו ידיים. שחררתי את ידי במבוכה. שנינו הסמקנו.
"מזה היה?" איימי שאלה. "אני לא יודע" עניתי במבוכה. הסטתי את פניי בחיפוש אחר סימני זיהוי של המקום. "איפה אנחנו?" שאלנו באותו הזמן. ראיתי את איימי מסמיקה ומחפשת דרך לצאת מן השיחה.