הגורל בידי הנצח פרק ראשון. (גרסה א)

איימי:
"אנחנו רצים! הם רודפים אחרינו.
'פנו לצד ימין' אמר בן
פנינו לצד ימין, החלקתי, הבזקים של מצלמות מכל עבר
החרב נפלה…"
קמתי, אני במיטה שלי, חשבתי שזה לא יגמר לעולם. נזכרתי שהיום תחילת החופש הגדול, לא רציתי להירדם, אבל זה היה מאוחר מדי. נרדמתי.לא ידעתי שברגע שאני אירדם אני אולי לא אחזור. וזה יוביל אותי למסע ארוך, ארוך.
זה היה כאילו נכנסתי לחלום. זאת אומרת לתוך החלום. ראיתי את עצמי ישנה. במיטה. לא הבנתי מה קורה. פתאום יצאה יד מחלל האוויר. היא חנקה אותי.משכה אותי למקום שנראה כמו… לא, לא נראה, לא היה שם כלום, רק שחור. שחור כמו… אני לא יודעת, שחור? פתאום ראיתי מזרק מרחף. איך זה יכול להיות? המזרק התקרב אליי. דקר אותי. התעלפתי… כשהתעוררתי שמעתי קולות מדברים. לא פתחתי עיניים. רציתי רק לשמוע…
בן:
"אם היא תגלה שהיא…" שמעתי קולות. הסתובבתי. ראיתי אותה בפעם הראשונה במו עיניי. עור בצבע דבש, שיער חום גלי, היה לה נמשים חמודים כאלה ואפילו מפה הרחתי את ריח השמפו שלה ריח של ורדי… רגע למען ה' מה אני עושה?! חשבתי. היא אמרה משהו שלא ציפיתי היא אמרה את שמי היא אמרה "בן?"
איימי:
שמעתי רק את המילה הראשונה "אם" אחר כך זזתי בטעות הילד השתתק הוא נשמע קצת מוזר. ראיתי אקדח. הלכתי לראות מי זה וראיתי את בן."בן?" אמרתי . כיוונתי אליו את האקדח. טוב מה אתם רוצים כי: א': לא ידעתי אם הוא ברעים הוא בטובים. ב': הוא חטף אותי. "מזה הדבר הזה ביד שלך?" אוקיי עכשיו נבהלתי. הוא לא יודע מזה אקדח? "אה…" מלמלתי "אתה לא יודע מזה אקדח" "לא".

"טוב לא משנה" אמרתי. "מי אתה ולמה אתה כאן?" שאלתי ליתר ביטחון, כדי שלא יתברר לי שטעיתי.
"אני בן, אה… נעים מאוד" אמר ושלח יד כדי ללחוץ את היד.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי. סירבתי לתת את ידי ללחיצה, אין לדעת מה הוא יכול לעשות…
בן:
אוקיי אני אתחיל מהתחלה. אז בטח שמעתם את איימי אומרת, חלום, ארוך. בלה,בלה,בלה. אז לי בערך קרה אותו דבר. זהו? הבנתם? טוב, מה אכפת לי מה התשובה שלכם. אז אני ממשיך בסיפור.
הסתובבתי כדי לחזור, או ליתר דיוק, לצאת מהחלום או מה שזה יהיה. כשהסתובבתי ראיתי את פרצופה של איימי. הראש שלה היה קרוב, אולי יותר מדי קרוב, לפניי הרחתי את שערה. לפני שהבנתי מה קורה הייתה רעידת אדמה. נפער חור באדמה, אני ואיימי רצנו כל כך מהר. וכבר שכחתי מה היה לפני שנייה. מעדתי. אני נפלת על איימי ושנינו התגלגלנו (שכחתי להזכיר, היינו כנראה על הר או משהו) "אהההה" אוקיי זה היה חזק. כאלו, למה בנות חייבות לצעוק כזה חזק? רק שהפסיקה רעידת האדמה. והפסקנו להתגלגל. רק אז שמתי לב שאני והיא החזקנו ידיים. נפרדתי ממנה במבוכה. שנינו הסמקנו.
"מה זה היה?" איימי שאלה. "אני לא יודע." עניתי במבוכה והסטתי את פניי בחיפוש סימני זיהוי של המקום. "איפה אנחנו?" שאלנו במקהלה, הסמקתי, ראיתי את איימי מצידיי עיניי, מחפשת אחר מוצא מן השיחה.