הבת של הנסיכה-פרק 3

נ.מ פרי-
הגעתי לנמל התעופה. כיסיתי את עיניי במשקפי שמש ואספתי את שיערי הארוך לצמה. (משהו שממש לא אופייני לי ^^)
~כעבור שעתיים~
עליתי למטוס והמטוס המריא.

נ.מ הורנסון-
חטפתי תנומה קלה על כיסא המלכות שלי עד ש..
״הורנסון, She's gone!״ העירה אותי אליזבט.

״who is She?״ השבתי.
״The princess, Perrie!״ התחילה לבכות.
נבהלתי.
״How do you know? She says you about this?!״ הופתעתי.
״No, but she give to me that note.״ הראתה לי פתק מקושט בכתב ידה של פרי.
קראתי.

נ.מ פרי-
עוד כמה דקות אני נוחתת באמריקה הגדולה. איזה כיף!
~כעבור חצי שעה~
ירדתי מהמטוס והרגשתי קצת סחרחורות.
״סליחה, איפה יש מלון טוב באזור?״ שאלתי מישהי.
״הו, אני במקרה עובדת במלון חמישה כוכבים לא רחוק מכאן, רוצה שאני אקח אותך לשם?״ שאלה אותי.
״בשמחה. אין לי איפה להתמצא.״ חייכה אליה.
נכנסנו למלון יפה. יפה מאד.
״מה שמו של המלון?״ שאלתי אותה.
״הורנסון ואליזבט. את יודעת, המלך והמלכה של צרפת.״ השיבה בחיוך. השם העלה בי דמעות.
״קרה משהו?״ שאלה אותי.
״לא אה.. נכנס לי חול לעין..״ שיקרתי (אין אני פשוט מלכת התירוצים! גאונות! -_-)
״טוב, מה שמך? אני ארשום אותך.״ חייכה.
״פרי.״ אמרתי בביטחון.
״שם יפה! את יודעת שיש לך את השם של הניסכה של צרפת, ביתה של אליזבט?״ התלהבה.
״וואו באמת? איזה קול!!״ הלהבתי בהתחנפות.
״טוב. שם משפחה?״
״א… א.. אדוארדס..״ גימגמתי.
״או-קיי. פרי אדוארדס, חדר 133 קומה 5.״ חייכה אלי.
״אני אשלח עובד שיפנה אותך לחדרך.״ אמרה וקראה למישהו. באה אלי ילדה שנראת בגילי לבושה במדים של בית המלון.
״בואי אחרי.״ חייכה אלי. יש לה קול של ילדה קטנה.
״אם אפשר לשאול… בת כמה את?״ שאלתי בדרך.
״בת 15, אני עובדת פה.״ הביטה בי.
״בואנה, אני בת 14!״ חייכתי.
״נוכל להיות חברות.״ חייכה אלי חיוך רחב.
״שמך?״
״אלינה.״
״אני פרי. אדוארדס.״ חייכתי.
׳פרי אדוארדס, איזה חשיבה מהירה. גאונה, גאונה, גאונה!׳ חשבתי לעצמי.
נתנו לי חדר גדול ממש יפה, רהיטיו בצבע לבן. התמקמתי. יצאתי לטייל קצת במסדרון. נתקלתי במישהו.
״סליחה..״ אמרתי והמשכתי.
חזרתי לחדרי, החלפתי בגדים ולקחתי 1000 דולר מה-Lot of money שגנבתי מביתי.
יצאתי לקניון הענקי שהיה חלק מהמלון, נכנסתי ועשיתי ת׳קניה של חיי. קניתי את כל מה שאני צריכה.
סבונים, שמפו ומרכך לשיערי הארוך, המון בגדים, אבל המון. איפור, תכשיטים, שמיכות, קיצר כל מה שצריך כדי לשרוד. (פלוס מינוס כמה שטויות במיץ ^^)
חזרתי עם ה-Lot of שקיות שלי לחדרי במלון ופרקתי. סוף סוף יהיה לי עם מה להתקלח, סופסוף לא יהיה לי קר בלילה. סופסוף אוכל להתאפר ולהתלקלק, (מהמילה לק -.-) יהיה לי המון בגדים אופנתיים ואוכל להתחיל את חיי מחדש.
השעה 7:30 בערב, ויש אוכל בחדר האוכל. ירדתי לחדר האוכל ובדרך נתקלתי במישהו. (שוב -,-)