הבת של המלכה-פרק 2

נ.מ פרי:
״פרי, אם עוד פעם אחת זה יקרה את בעצמך תושלחי לאריות!״ קרא אבי.
״אבל אני הבת היחידה שלכם, אמא לא יכולה ללדת ואני הדבר היחיד שיצא לה מהבטן, אם תהרגו אותי לא תהיה לכם יורשת ובלהבלהבלה.״ התחצפתי.
״פרי, לחדר שלך!״ קראה אימי והיא הסמיקה.
הוצאתי להם לשון וננעלתי בחדרי.
׳יומני היקר.׳ כתבתי ביומני הסודי.
׳אוף, הם מנצלים את זה שהם שולטים על צרפת כדי להרוג אנשים חפים מפשע. אני חייבת לשים עליהם עין, בלעדי הם א-פ-ס-י-ם-!
אני ממש רוצה לברוח, אני רוצה לעבור לגור באמריקה. לבד. צרפת זאת לא ארצי, אני עדיין רק לומדת צרפתית ושפת האם והשפה היחידה שאני מדברת בה זה אנגלית.
כדאי שהזקנים יפנימו. אני לא רוצה להיות נסיכה ולא מלכה ולא כלום. אני רוצה להיות זמרת בלהקה,
כמו אלה.. נו.. וואן דיירקשן. יש סיכוי אני כותבת את הצוואה שלי ובורחת. בורחת לאמריקה, סוגרת עם העולם שאני לא נסיכה שמסיכה ומתחילה חיים רגילים.׳ כתבה בדמעות שעל לחייה וסגרה את יומנה.
״אפילו אייפון הזקנים האלה לא מרשים״ מלמלתי לעצמי והבטתי בטלפון של ימי הביניים שעומד בצד חדרי הענקי.

~כעבור חמישה ימים של כעס בייני להורי~
״זהו זה! אני בורחת!״ קבעתי והוצאתי את התיק שלי. לקחתי דברים נחוצים, כמו כמה בגדים, אוכל ומים, דרכון וכו..
לקחתי דף לבן וטושים.
״הורי היקרים,
ברחתי מהבית, אל תתרחו לחפש אותי,
הרסתם לי מספיק ת׳חיים.
אני יותר לא הוד מעלתה פרי הנסיכה, אני נערה רגילה. תנו לחיות חיים טובים.
להית׳!
פרי.״ כתבתי בגדול וקישטתי.
הלכתי לישון, מצפה לי דרך ארוכה. שמתי שעון מעורר לארבע לפנות בוקר.
לפתע התעוררתי, הרמתי את הטלפון הישן שלי והתקשרתי.
״צרפתעופה שלום!״ ענו לי.
״היי, מדברת פרי הנסיכה לשעבר, אני צריכה כרטיס לאמריקה.״