הבת של המלכה-פרק 11

נ.מ פרי-
״אשלי!״ קראתי.
״פרי!״ קראה בשמחה וחיבקה אותי.
אשלי היא בת דודה שלי, ואנחנו קצת ביריבות אבל בדרך כלל מסתדרות. היא קטנה ממני בשנתיים והיא שטלתנית. מאד.
״איך מצאת אותי? מה את עושה פה? איך ידעת שאני פה?״ היו לי כלכך הרבה שאלות מבלבלות את השכל.
״שמעתי שברחת מהממלכה אז ברור שהיית בורחת לאמריקה וראיתי אותך בשדה התעופה ועקבתי אחריך לכאן.״ אמרה.
רטחתי מכעס.
״מה את עושה פה?״ שאלתי.
״באתי לבשר לך בשורה.״ חיוכה ירד.
״טובה או רעה?״
״במקרה שלך אין לדעת. אבל יותר רעה…״ מלמלה.
״כן, מה קרה?״ שאלתי.
״אביך שמע על זה שברחת, הוא התעלף ונפטר בבית החולים.״ אמרה לאט.
״ואחרי זה אימך החליקה ברצפה החלקה בבית החולים ונפל לה סכין על ה..״ אמרה והתחלתי לבכות.
ניסיתי לומר משהו אבל מרב בכי לא הצלחתי.
״טוב, הודעתי את הבשורה עכשיו אני חייבת לחזור לפריז.״ אמרה ונישקה אותי.
היא הסתובבה והלכה.

נ.מ הארי-
וואי, מה קרה לפרי? היא מסננת אותי? או שבאמת קרה לה משהו? אני התקשרתי אליה 10 פעם, היא לא עונה.
״סיימון אני חייב לחזור לאמריקה..״ פסקתי.
״לא לא לא, באנו למטרה אחת בלבד והיא לעשות סיבוב הופעות. עכשיו תעלו לבמה!״ קרא.
עלינו לבמה. שרנו וכשהתחלתי לשיר כל המעריצים דיי השתתקו, אני יודע, כי שרתי גרוע, כל הזמן אני חשבתי על פרי. כשירדנו ועשיתי להם ״ביי״ עם היד הם לא הגיבו. לעזאזל.
״מה זה היה אמור להביע?!״ צעק עלי סיימון. שתקתי והבטתי ברצפה.
״מה אלה הזיופים האלה!?!?!״
״בסדר..״ מלמלתי והלכתי אחרי הבנים.
חזרנו למלון ונכנסתי לחדר שלי. הוצאתי את האייפון.
״פרי, תארזי. אני שולח לך 400 דולר, את נוסעת ללונדון.״ כתבתי לה.
״מה?! למה נראה לך?!״ השיבה. הייתי מאושר שהיא ענתה לי.
״כי אני לא מסוגל.״
״לא מסוגל בגלל מה?״
״לא.. לא מסוגל בלעדיך.״
עברו איזה שתי דקות שהיא נשארה מחוברת ולא ענתה.
״איך אני אמורה להבין את זה?״
״תביני את זה ככה-אני אוהב אותך!״