הבשורה ששינתה את חיי- הקדמה+פרק 1(קצר)

היי! קוראים לי עמית אני בת 17 יש לי שיער שחור חלק עד המונתיים עיינים בצבע אפור אני לא גבוהה במיוחד ולא ממש נמוכה גובה ממוצע ואני רזה אני אוהבת לנגן בגיטרה ולשיר ההורים שלי אומרים לי שיש לי קול יפה אבל אני לא חושבת ככה אני שרה רק בבית אם יגידו לי לשיר במקום ציבורי אני ישאר קופאת מין פחד במה כזה,להורים שלי קוראים תמר ואבי ויש לי עוד שלושה אחים
גל-בן 14 שיער שחור בתספורת מארינס עגיל באוזן ימין עיינים חומות
דן -בן 10 שיער חום קהה עיינים שחורות
עדן-בת 6 שיער שחור עיינים חומות בהירות
כן אני יצאתי הכי שונה במשפחה עיינים אפורות אבל זה לא משנה את העובדה שאני אוהבת אותם
יש לי חברה ממש טוב היא כמו בת בית אצלנו בבית אגם.

היי! אני אגם אני בת 17 יש לי שיער חום בהיר עד סוף הגב וקצוות צבועים לבלונד עיינים גדולות בצבע שחור.אני גבוהה יחסית לעמית ורזה אני בת יחידה להורים גרושים.

-פרק 1-
"בוקר" אמרה אמא שנכנסה לחדר
"מה כבר בוקר?" שאלתי מנסה להיזכר איך נירדמתי אתמול בלילה
"כן" אמרה אמא וסיתה את הוילונות שיכנס אור לחדר
"טוב אני קמה"אמרתי וקמתי לצחצח שיניים
"טוב אני יורדת למטה למטבח להגיש לאחים שלך ארוחת בוקר אז תתארגני זריז ותירדי"אמרה לי אמא נתנה לי נשיקה ויצאה מהחדר אני ואמא שלי נורא מחוברות שאני מספרת לה הכול.
סיימתי לצחצח שניים התלבשתי בג'ינס סיקיני כחול חולצה עם סמל בית ספר נעלי נייק גבוהות בצבע שחור שרשרת עם השם שלי והייתי מוכנה. ירדתי למטה ואמא הגישה לי פנקקים סיימתי לאכול והתקשרתי לאגם.
"היי אגם בוקר טוב " ענתה לי אגם
"בוקר אור" עניתי בחזרה מנומסת או לא?
"טוב את מוכה אני עוד שנייה בבית שלך"
"כן אני יוצאת ביי" אמרתי וניתקתי
"אמא ביי אני הולכת אגם כבר פה" אמרתי לאמא
"את לא קרוצה שאני יקח אותכן?"שאלה
"לא לא צריך תקחי אותם לבית ספר" אמרתי והתכוונתי לאחים שלי שבדיוק סיימו לאכול
"טוב יאללה ביי יום נעים" אמרה לי אמא ויצאתי.
יצאתי ובדיוק ראיתי את אגם מתקדמת לכיוונתי
"היי" צעקתי לה
"שקט" סימנה לי אם אצבע על שפתייה תמיד אני הייתי הרועשת והיא יותר שקטה העדינה
"עכשיו היי" חיבקה אותי שהגיעה אלי.
"טוב בואי נתקדם לבית ספר" אמרתי
"כן לא מתאים לי לאחר" אמרה
"מה לאחר רק 7:40"עניתי לה אוי שהילדה הזאת תהיה בריאה
"אם הליכה כמו שלך אנחנו נאחר" אמרה לי וצחקה מעט.
"חצופה! אני הולכת יותר מהר ממך" אמרתי לה והתקדמתי יותר מהר
"לא נכון!" אמרה והתקדמה יותר מהר ממני
"כן נכון" אמרתי והתקדמתי יותר מהר ממנה וככה יצא שפתאום אנחנו רצות
התחלנו לרוץ ולפתע………