הבריחה: פרק 3
"הי! אתם! מה אתם עושים פה?" נערה דקה וגבוהה, עם שיער חום גלי, נמשים ועיניים ירוקות צעקה אלינו.
"מה?" התבלבלתי "אהה, לא כלום, כלום." מילמלתי
"מה את רוצה?" כריס שאל.
"רק רגע…" אמרתי.
"מה?" כריס שאל.
"איפה תומס?" שאלתי.
כריס ואני הסתכלנו לצדדים וראינו שהוא רץ לצד השני וצרח בקול נשי.
כריס התחיל לצחקק, וצעק "נו, פחדן, עם בחור כמוך היה מנהיג את אומץ לב, כבר מזמן היינו משנים את השם ל'פחד לב'!"
"אגב, איך בכלל הוא התקבל לאומץ לב?" הוא שאל.
"את האמת…? נראה לי שהוא עדיין חושב שהוא ב'פחד לב'!!" אמרתי בציניות ואז אמרתי "לא.. הוא פשוט עוד לא בן 16, וההורים שלו היו באומץ לב.. אז הוא נולד שם.. כמוני, כמוך.. כמו כולם באומץ לב.. כמעט."
———————————
בסופו של דבר, אחרי זמן רב (באשמת תומס), היינו צריכים מתישהו, לגלות מי זאת הנערה הזאת, אז גילינו זאת.. הסברנו לה מי אנחנו, ומה עשינו ואז.. שמענו עליה.
"שמי, נירה. נירה פיוטרי. " אמרה והושיטה את ידה ללחיצה. אף אחד לא הושיט חזרה, וכעבור חמש שניות היא הורידה אותה חזרה.
"אני ניראת תמימה, נכון?" שאלה "אז זהו, שלא. נולדתי בכנות, אבל אף פעם לא יכולתי להפסיק לשקר, ותאמינו לי זה קשה לי גם עכשיו" היא אמרה תוך כדי שהתקדמנו "ו.. יש לי שאלה? אני יכולה להצטרף? תמיד רציתי לברוח אבל.. אתם יודעים.. לא היה לי עם מי.." שאלה והיה ברור שהיא פטפטנית.
"כן, בטח.. לא חסר לנו חברים, תמשיכי בסיפור" אמרתי
"בסדר.. אני השקרנית הכי טובה בעולם. ניראת תמימה, מהסוג שנאמן לפלג שלו יותר בכל דבר. אבל אני לא. אני פשוט שחקנית טובה. תמיד אלך אחרי האמת. גדלתי וחונכתי בכנות, אבל תמיד הרגשתי לא שייכת. כולם שם מדברים בכנות כזאת, ורק אני.. אני פשוט לא יכולה להפסיק לשקר. ציפיתי שיעלו עלי תוך שנייה, אבל זה לא קרה.
בגיל שמונה, עברתי את מבחן ברום האמת, ולהפתעתי יכולתי לשקר. זה לא היה הגיוני.
יום לפני טקס הבחירה -יום הבחינה- החלטתי שלא משנה מה תהיה התוצאה, אני אלך. יעבור לפלג בו אוכל לשקר בחופשי, ללא עונש מוות על זה.
בחן אותי מתנדב מהקרבה עצמית, שבתחילת המבחן כל הזמן הרגיע אותי שהכל בסדר. בסוף המבחן הוא רק נד בראשו, אמר ״אומץ לב.. ו..״ זה היה מוזר. ״ומה?״ היא שאלה. ״ואוריינות.״ התחלתי להשתגע.
ובטקס הבחירה- בחרתי באוריינות. "
"וואו!" אמרתי.
"אחלה 'סיפור' בסוף ברחת??" כריס שאל בסקרנות רבה.
"איך היה לך אומץ?" תומס אמר ורעד.
"שמתי לב כבר שאתה פחדן, עדיף שלא תוכיח את זה." אמרה נירה וציחקקה.
מה שלא יהיה, הנערה הזאת מצאה חן בעיניי, היא הייתה מוזרה, אבל עדיין ממש נחמדה!
——————
אחרי שהתקדמנו יותר מידי, וכאבו לנו הרגליים, מצאנו בתים פרטיים, נטושים, בשורות ארוכות-ארוכות, ורק בית אחד מואר.
תגובות (2)
אהבתי את הפרק המשך מהר
אהבתי!!!
זה כ"כ מותח פליז תוסיפו פרק 4!