– הבריחה פרק 25 – חזרתי ♥

יום חמישי, הריאשון לחודש.
אתמול ישבתי כל היום, עשיתי כביסה התקלחתי פעמיים סידרתי את הארון, ומה לא כדיי להעסיק את המחשבות…
הבטחתי, הבטחתי לו שהוא לא יתגעגע אלי היום. אני חייבת לחזור לזירה, זאת האפשרות היחידה שיש לי להשתחרר מההרגשה הנוראית הזאת. ההבטחה שלי.
" אאוץ' ! תסתכל לאן אתה הולך ! " צעקתי לאחר שאחד התלמידים דחף אותי ביציאה מהמדרגות כשהלכתי במסדרון
איך אני אחזור לשם ? איך אני אסתדר שם ? זאת לא באמת השאלה שאני שואלת את עצמי… איך סטפן יראה אותי אחרי זה ? זה יעזור. אם לא זה, אז אין שום דבר בעולם שירחיק אותו יותר.
ויקה נסתה לתפוס אותי בין שיעור לשיעור, אבל התחמקתי מהקפיטריה, והתחמקתי עוד יותר מהשיחה שתיהיה בינינו. סיננתי והשתדלתי ללכת מהר במסדרונות. מי כמוני יודעת להיות בילתי מובחנת..
אחריי שסיימתי את השיעורים להיום, שמתי את הדברים בלוקר ורצתי את כל הדרך חזרה הביתה, וכשהגעתי לבניין מורגן, ראיתי את האופנוע של סטפן חונה שם, וסטפן נשען עליו. רציתי לבכות, להשתגע. להתחרפן, לא יכולתי עצרתי ונרגעתי בשנייה שראיתי שהסתובב והבחין בי עומדת שם ופשוט מסתכלת על גבו
" לא ראיתי אותך היום " הוא אמר והלך לכווני, עמדתי בצד השני של החנייה
" כה, לא הייתי ממש רעבה היום " אמרתי ופשוט עברתי אותו ועליתי במדרגות לחדרי, הוא אחריי כמובן. הוא לא יניח לי.
" פיג' נו ! אני מתחרפן מה נסגר ? " הוא הרים את קולו ורץ לפני במדרגות ועצר אותי
" סטפן תן לי לעבור " התעלמתי מדבריו.
" את מוכנה להגיד לי מה יש לך ?! " הוא אמר ולא נתן לי לעבור
" שכל. כניראה מה שלך אין. " אמרתי
" כה, כמה שכל היה לך כששכבת איתי שלשום ? " הוא אמר מייד אחרי
" לא מספיק כנראה . " אמרתי ודחפתי אותו לאחור ורצתי במהירות לחדר. כזאת מטומטמת. למה עשית את זה.
" פיג' ! " הוא דפק על הדלת וקרא
" תפסיקי להיות כזאת אינטיפטית !? " הוא קרא ועורר בי מחשבה
" אני לא אינטיפטית ! " אמרתי ודפקתי חזרה על הדלת
" פתחי ת'דלת תפסיקי כבר להיות כזאת מפגרת ! " הוא אמר והפסיק לדפוק, פתחתי.
" מה ? " אמרתי בשילוב ידיים ולא נתתי לו להכנס
" מה את מתכננת לעשות ? " הוא אמר ונכנס
" אמילי את לא רוצה להתקלח במקרה ? " שאלתי אותה כשהבחנתי בקיומה בחדר
" אני פשוט כ'כ נקיה כשאת כאן " היא אמרה ולקחה את תיק הרחצה שלה בדרך למקלחת
" וזה לא עיניינך . " אמרתי לסטפן
" עינייני ועוד איך ! את לא מבינה שלא משנה מה תעשי, או איך או מתי או למה, שום דבר לא יגרום לי לשכוח אותך ? " הוא אמר והסתכל עליי במבט הרציני הזה שלו. רציתי לירות בעצמי פשוט.
" אז לשנוא אותי. זה לא משנה, כי אתה כבר לא תוהב אותי, ולא נוכל להיות יחד. " אמרתי
" אני תמיד אוהב אותך. " הוא אמר
" אתה מוזמן לצאת " אמרתי
" לא משנה מה, אני תמיד אוהב אותך " הוא אמר בקול חלוש הלך אל הדלת, חיכה שנייה ואז יצא.
" תחשוב פעמיים " אמרתי בקול חלוש אחרי שהוא כבר לא היה שם. אמרתי לעצמי.
" הלו ? " שמעתי את אדם סופסוף עונה .
" אדם. " אמרתי
" כה, מי זה ? " הוא שאל
" זאת קת'רין, " אמרתי והוא קטע אותי
" למה בטלפון ל העסקים ? " הוא שאל מייד
" אני עולה היום, לזירה. תחזיר אותי " אמרתי לו ולקחתי נשימה עמוקה דרך האף
" את בטוחה ? " הוא שאל
" כן. איזה שעות יש לך ? " שאלתי
" סטפן לא יוהב את זה " הוא אמר וניסה לגרום לי לחשוב שנית
" אני לא שייכת לסטפן. " אמרתי " שעות " הוספתי
" ישלי ב12 " הוא אמר
" עם ? " שאלתי
" עם מישהי שקוראת לעצמה מונסטר " הוא ענה. טלפון עסקים מטופש.
" תכניס אותי על קת'רין פירס, ותשתמש בחשבון הקודם שלי של הזירה והרחבה " אמרתי ורשמית זימנתי את עצמי חזרה לחיים שברחתי מהם. בתקווה שפה זה יהיה קצת שונה.
" את בטוחה ? אם את רשומה אי אפשר לחזור. ובטח שלא אם יזהו אותך " הוא אמר
" בטוחה. " אמרתי, לאחר מספר שניות של שקט הוא נשף אוויר באי נוחות
" רשומה. " הוא אמר
" ב12 אני יהיה שם, תסמס לי את הכתובת " אמרתי, השיחה נותקה, ולאחר דקה קיבלתי את הכתובת לנייד.' טעות ענקית ' מלמלתי לעצמי כשראיתי את הכתובת והבנתי שאני רשמית, בעסק חזרה.
" מה הטעות ? " ויקה נכנסה לחדר בלי התראה מוקדמת, ואני ישר הכנסתי את הייד לכיס
" סתם שאלה במתמטיקה " עניתי לאחר שנייה והיא התיישבה על המיטה שלי
" אני יודעת שחזרת. אדם עכשיו עם טיילור " היא אמרה
" סטפן " אמרתי וקטעתי אותה
" לא, הוא לא שמע. אבל אם הוא היה שומע. והוא ישמע. הוא ירצח את כולם שם "
" אני לא הרכוש שלו. " אמרתי בתגובה לאיום
" כן, תנסי לספר לו את זה. " היא צווחה עליי
" אל תתחילי. נגמר לי המזל, אני מרגישה את זה בדם שלי ויק " אמרתי לה בייאוש
" אל תלכי לשם. " היא אמרה
" זה סגור כבר. " אמרתי ופתחתי את הארון, חיפשתי בגדים מתאימים לערב. פשפשתי בחלק האחורי, שכיוויתי לא לגעת בו. אך בכל זאת תמיד הבאתי אותו איתי. מיתוך פרנויות, שהסתבר שהם לא מיותרות עכשיו.
שמתי מכנס, יחסית צמוד בעיצוב צבאי, גופיה אפורה לא צמודה עם כיתוב על החזה נעלי הג'ורדונס שלי, וכוסע אדום עם מצחיה שחורה, הסתכלתי על עצמי במראה, וזיהיתי את אותה נערה, שכ'כ לא רציתי להיות. אבל נכנסתי לדמות. הוא חייב לשכוח ממני.
" כמה את אומרת שיהמרו עליי ? " שאלתי והלכתי לעמדת ה'מטבח' שהייתה לנו בחדר עם המקרר הקטן שהיה מלא בשתייה וירקות בלבד. הכנתי סלט, שלא יהיה כבד מידיי.
" אויש אל תעשי כאילו את בסדר עם זה ! " היא צעקה עליי ונעצה את הסכין שרציתי לקחת בתוך קרש החיתוך
" אני בסדר גמור עם זה " אמרתי לה בקשיחות, אבל ידעתי שאני לא עובדת עלייה לשנייה, יותר בכוון ה-מנסה לשכנע את עצמי.
" כן ? ואם סטפן יעמוד שם למטה ? " היא אמרה ופשוט צחקתי בפנים שלה. זילזול, זאת המילה. שתרד ממני.
" למה את עושה את זה בכלל ? " היא ממשיכה לדבר ואני מנסה לחתוך את הסלט ברוגע.
" אני קצרה בכסף. " אמרתי לה והעברתי את הירקות החתוכים דק לקערה
" שמן זית או אלף האיים ? " שאלתי אותה וניסיתי לגרום לה להבין שמה שאני צריכה, זה תמיכה ולא ביקורת.
" שמן זית, לא ! אל תעשי לי את זה פיג' ! " היא אמרה והשתמשה בכינויי שהוא נתן לי
" את יודעת שזה לא ירתיע אותו, אם כבר זה רק ידליק אותו " היא אמרה לי כששפכתי בערך כפית של שמן זית אל הסלט
" אל תעשי לי את זה " אמרתי לה והנחתי את שמן הזית בחוזקה על השיש
" אין דבר יותר דוחה מאישה שהולכת מכות תעשי לי טובה. " אמרתי לה
" זה מה שפארקר אמר לך. רק כדיי להדליק אותך על הקרבות והזירה ! " היא צעקה עלי
" התחלנו ויק ? " אמרתי והשתקתי אותה. היא רצתה להגיד עוד משהו ופשוט קטעתי אותה
" אם את רוצה להמשיך להביע ביקורת ולנסות לחנך אותי את גם מוזמנת לצאת " אמרתי ושמעתי את הטלפון רוטט על השידה, 'סטפן'
" מה אמרת לו ? " שאלתי והסתובבתי חזרה לויקה
" כלום. " היא אמרה ואני עניתי
" קת'רין תשאירו הודעה בי " אמרתי בתקווה שהוא יקבל את זה
" את לא הולכת " הוא אמר
" אני לא שואלת אותך. " אמרתי. לא יכולתי לשתוק.
" כן זה די ברור. " הוא אמר
" זהו ? יופי. " אמרתי בתקווה שזהו…
" פיג' גם אני אני יהיה צריך לנעול אותך בבית, אני לא אתן לך לצאת. " הוא אמר
" וואלה יופי, מה אני כלב שלך ? " התחלתי לדבר כמו ערסית שוב.
" איפה הפיג'ן שהכרתי שלשום ? " הוא שאל ודקר אותי בלב.
" נעלמה " אמרתי וניתקתי
" תבדקי לי מי זאת המונסטר הזאתי " אמרתי לויקה בזמן שתחבתי עוד מזלג סלט לפי
" אני לא מאמינה שאני עוזרת לך לעשות את הדבר המטומטם ביותר שעשית בחייך " היא אמרה והראתה לי סירטונים של הקרבות שלה ביוטיוב, למדתי קצת את הטכניקה שלה ואז הטלפון שלי צלצל '11' היה רשום על צג ההתראה.
" לאפר אותך ? " ויקה שאלה
" אם את חייבת " אמרתי לה והבאתי לה את תיק האיפור שלי, היא שמה לי מייקאפ ברונזר איילינר ועיפרון, ובו זמנית שאלה אותי אם אני זוכרת איך כל זה הולך… ברור שכן, כל לילה יש לי סיוטים על איך שכל זה הולך
" את מסיעה " אמרתי וזרקתי לה את מפתחות האוטו שהיו במדף לייד הדלת, ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא לא נפתחה, לא מצאתי את כרטיס המפתח שלי, ואמילי כבר לא הייתה בחדר
" מה עשית " הסתובבתי ואמרתי
" הייתי חייבת " היא אמרה
" תני לי אותו " אמרתי והושטתי את היד
" החלקתי אותו מתחת לדלת הוא אצל סטפן " היא אמרה והרגשתי את הסעיף שלי עולה
" אז אנחנו נעולות ? לא ניראה לי " אמרתי ובעטתי בדלת בעצבים
" היא לא תיפתח ככה " ויקה עמדה מאחורי ואמרה
" הו, אני יודעת. אני סתם עצבנית " אמרתי וראיתי שכבר 11 וחצי בלילה.
" טוב אני אלך לשירותים בינתיים " היא אמרה ונכנסה לשירותים, חיפשתי מוצא מהחדר, ובזווית העין ראיתי את החלון. הסתכלתי ללמטה, וזה היה גבוה, הגג היה יותר קרוב.
" את יוצאת? " שאלתי אותה וצחקתי
" כן רגע " היא אמרה
" לא ניראלי " אמרתי ושמתי כיסא מתחת ליידית ככה שיקח לה זמן לפתוח א לא לשבור את הדלת
" מה עשית ? " היא שאלה והתחילה לנסות לפתוח את הדלת
" הייתי חייבת " אמרתי ולקחתי את הטלפון שלי, הוצאתי את החלון ועליתי למעלה לגג, מהגג ראיתי מרפסת שממנה יש מדרגות חירום, ירדתי אליהם. אני לא מאמינה שויקה חשבה שאני לא אמצא דרך לברוח, אחריי שירדתי במדרגות וקפצתי עד הרצפה הלכתי בהליכה מהירה מאוד, ואז התחלתי לרוץ אל הכתובת שהייתה שמורה בנייד שלי, שאלתי כמה אנשים והסתבר שהמקום לא היה כ'כ רחוק
" הלו ? " שמעתי את אדם עונה, והרגשתי את האדרנלין בדמי מתגבר מאז שירדתי במדרגות ההם
" אני פה " אמרתי
" איפה פה ? " הוא שאל
" אני מול 'המעיין 32' זאת הכתובת אדם " אמרתי
" פיג'ן " רק עכשיו הוא קלט שזאת אני
" איך אני מגיעה ? " אמרתי בלי טיפת מחשבה
" תכנסי לבניין, לכי לחלק האחורי שלו, יש שם מסיבה " בזמן שהוא נותן לי את ההוראות אני מבצעת
" שירותים צרי מהחלון של התא השלישי " הוא אמר ואני לא מבינה למה הסיבוך
" את רואה דלת ? " הוא שאל בדיוק כשקפצתי למטה
" כן, להכנס ? " שאלתי
" דקה אני בא " הוא אמר וניתק, ולאחר שנייה הדלת נפתחה והוא עמד בפתחה
" הבאתי לך מחליפה, את עדיין יכולה להתחרט " אדם אמר לי כשהסתכל עליי ועצר אותי מלהכנס אחריו
" למה עשית את זה ? " שאלתי וצחקתי לו בפנים כשנכנסתי ישר אחריו
" כי שמעתי שנעלו אותך בבית " הוא אמר וצחק
" באמת. כנראה שמעת לא נכון " אמרתי
" הנה המפתח שלך " הוא אמר ונופף עם הכרטיס כניסה שלי בידו מעל ראשו
" כן, יצאתי מהחלון " אמרתי
" גובה " הוא אמר וביטל אותי
" אל הגג, ואז למרפסת, ואז לסולם החילוץ. " אמרתי וחייכתי
" את לא מפסידה קרב בחיים את " הוא אמר
" לא, לא ניראה לי. " אמרתי
" הוא יהיה פה. בהמשך הערב. " אדם אמר והתכוון לסטפן
" שיהיה לו לבריאות. " אמרתי והעמדתי פנים שאין לי בעיה, ושזו לא התוכנית
" היא מאומנת פיג'ן " הוא אמר
" תפסיק לקרוא לי ככה " אמרתי
" היא מאומנת קת'רין " הוא תיקן את עצמו
" גם אני " אמרתי והודתי בכך שבאמת המשכתי להתאמן, גם כשלא היה צריך
" סטפן כ'כ ירצח אותי " הוא אמר וחשב שלא שמעתי, אחרי דקת הליכה הוא פתח דלת ונכנסנו לאיזור הזירה.
" זאת מונסטר " הוא אמר והצביע עלייה
" זאת המחליפה שלך " הצביע על בחורה נוספת
" עכשיו " הוא אמר הסתובב ונעמד מולי
" אנשים פה מחכים לשואו. אני יכול להחליף אותך, אבל מהר כי אנחנו גם ככה מאחרים ברבע שעה " הוא אמר
" אל תעכב אותי 20 דקות זה הפסד טכני " אמרתי ודחפתי אותו, עברתי בין האנשים ודחפתי פי שתיים יותר חזק את האנשים שניסו לדחוף אותי, חזרתי לחיי הקודמים. לזירה. לקרבות. להימורים. חזרתי. בלת ברירה אדם עלה אחריי ואחריי מונסטר והכריז עלינו
" מצד ימין, מונסטר ! בת 18 בגובה 1.71 במקשל קל של 67 קילו " עלתה נערה גדולה גופנית, בעלת שיער כהה, לובשת טייצים שחורים וחולצה אדומה צמודה חלקה
" ומצד שמאל ! קת'רין פירס שעושה קאמבאק ! בת 19 בגובה 1.69 במשקל 62 קילו בלבד! " הוא אמר ורצתי את הזירה, שמתי את הכובע שלי על ראשו והכנסתי את מגן השיניים לפה
לחצנו ידיים, כמו בכל 'קרב הגון' וזה עמד להתחיל בכל רגע.
אני לא יכולה להגיד שלא פחדתי באותם רגעים לפני שעליתי, אבל כשעליתי, הרגשתי הכי בטיבעיות מוצפת אדרנלין, ראיתי את ההימורים עפים באוויר וחייכתי, ואז התחלתי לבחון את ה'מונסטר' שעמדה מולי. למרות שהייתה שנה מתחתי נראתה לפחות שתיים מעליי, אבל תמיד התמודדתי עם בנות מנופחות. העיקר אצלי זאת הטכניקה. והיא צועדת בימין לפני שהיא תוקפת. היה לי נורא ברור אני צריכה לתת שואו . ולדאוג לפניי.
" הכללים הם כאלו, אסור למשוך בשיער בנות, עיניים, או ציפורניים ! זה הזמן ללכת מכות ולא להיות כוסיות ! מישהי דופקת שלוש פעמים על הרצפה, זאת כניעה.
בבקשה תשחקו יפה ! " הוא אמר והמיגרופון עלה חזרה למעלה, והוא צעד חזרה אחורה, המוזיקה נעצרה. ונשמע 3,2,1 'גו' מהרמקולים, הקרב התחיל.
היא רצה אליי כמו בכל הקרבות שראיתי, ברגל ימין וניסתה להכניס אגרוף בפניי התכופפתי והסתובבתי ככה שאבעט לה באחורי הברך, עליתי ונתתי את האגרוף הכי חזק שיכולתי באותו המצב אל הצלעות. ואחריי זה היא עשתה שוב צעד ברגל ימין, להתקיף אותי ונסתה לבעוט ברגל שמאל, לא הספקתי לתפוס את הרגל ונסעטתי לצד הזירה, ראיתי את מבטו המבוהל של אדם, ואני דווקא חייכתי. התגעגעתי להרגשה הזאתי, ובקושי הרגשתי כאב . זה בא אח'כ. אדם נרגע
לקחתי שתי צעדים אחורה והחזקתי את ידיי מול פניי בצורת אגרוף להגן על פניי.
בום, הרגשתי את אגרופה בבטני ותפסתי אותה בעורפה, הכנסתי לה ברכייה, ועוד אחת, ועוד אחת, ואז היא נאבקה חזק מידיי, ועזבתי אותה, לא יכולתי להמשיך עם ה'שואו' שאדם בקש, הי באה להתקיף אותי, ותפסתי את אגרופה בידי השמאלית, ובימין נתתי את האגרוף של ה'נוקאאוט' אל לחייה, דם נשפך מפייה כשראשה עף לשמאל, וזה היה האגרוף שסיים את הקרב. נשארו עוד שתי סיבובים, ואדם החליט על הפסקה של חמש דקות, האנשים שלה לקחו אותה לצד לכיסא ואדם דאג להביא לי מגבת ובקבוק מיים, שטפתי את הפה וניגבתי את עורפי, אספתי את שיערי והבנתי שעשיתי טעות שלא עשיתי את זה בתחילת הקרב
" את לא חייבת לתת שואו פיג' ! רק תצאי בחיים בבקשה " הוא אמר
" אני בסדר גמור, תרגע אדם " אמרתי לו וצחקתי, ואז ראיתי את ויקה נכנסת למקום מהדלת שאני נכנסתי ממנה בצידו השני של המקום.
" תתחיל עכשיו את הקרב " אמרתי לו וקמתי על רגליי, אדם סימן על חזרה, ושוב אני ומונסטר לחצנו ידיים והיא אמרה לי שהכל בסדר. זה מיקצועי.
שוב המוזיקה נעצרה ומהרמקולים יצאה 3,2,1, 'גו' אדם לקח כמה צעדים אחורה והיא ישר התנפלה עליי, הצלחתי לצאת מאחיזתה והיא נדחפה לרצפה ותפסה את רגל ימין שלי, אבל השתחררתי והיא קמה תוך שניה בדיוק, אגרוף ימין שלה התחמקתי, ואת הבעיטה שלה עדפתי בידי, הכנסתי לה אגרוף בימין והיא תפסה את יד שמאל שלי וסובבה אותי לאחור, ואז דחפה אותי, כשראיתי את סטפן עומד שם, את מבטו המבוהל השתתקתי לשניי ואז הרגשתי אותה מועכת את צוואי, הצלחתי להשתחרר מאחיזת החנק שלה נורא מהר, ועברתי למצב שלו אני חונקת אותה עם ברכי, היא הדפה אותי, קמתי, היא קמה גם בשנייה שראיתי שהיא המשיכה להתקיף וקודם צועדת, התחמקתי מבעיטה ושתי אגרופים, ואז קפצתי ובעטתי בפנייה היא הונפה את הרצפה ונפלה חזק, התישבתי עלייה במהרה, והכנסתי לה אגרוף בצלע, בלחי בבטן היא ניסתה להתנגד ובסוף דפקה 3 דפיקות על רצפת הזירה, הקרב נגמר ב2:0 לי, אדם הכריז עלי כמנצחת ולחצתי ידיים עם מונסטר, ששמה האמיתי היה יהלי, הוצאתי לבסוף את מגן השיניים מפי ניגבתי את עורפי פיזרתי את השיער ושטפתי את הפה עם כמה לגימות ויריקות של המים לדלי, בכל הזמן הזה הסתכלתי על הקהל, למרות שראיתי שחור בעיניים כמה פעמים, והראש שלי קצת הסתובב בהתחלה, הצלחתי לאתר את ויקה מאחורי הבמה עם טיילור ואז אדם וסטפן מדברים, ירדתי מהזירה ולקחתי לעצמי כוס אדומה מלאה בבירה זולה, כמה אנשים דיברו איתי ושאלו אותי על הקרב, ואפילו עם יהלי התידדתי
" הכסף שלך " סטפן בא מאחוריי עם ערמת שטרות
הסתובבתי והשמעתי קול של חצי מציצה בפי, בזלזול
" תודה " אמרתי ובאתי לקחת את השטרות
" אפ.אפ. חכי רגע " הוא אמר ולקח את השטרות לאחור
" זה מה שחשבת שיגרום לי לא לאהוב אותך ? באמת פיג' ? " הוא אמר וראיתי את מבטו המודאג, לא עניתי והרמתי את פניי אליו. אחריי שנייה של שקט שחקתי עם לסתי והרמתי גבה בעצבנות
" את לא יודעת מה הייתי עושה אם היה קורה לך משהו " הוא אמר לי
" תודה על הדאגה, אי יכולה את הכסף שלי עכשיו ? " אמרתי והושטתי את ידי
" וגם את המפתח " אמרתי לאחר כמה שניות של שתיקה וחיוכו הדפוק של סטפן
" את יודעת, מה שעשית לויקה. לא יפה. את חברה נוראית " הוא אמר ופלט צחקוק
" אתה יודע, אם לא הייתי נועלת אותה שם, היא הייתה מטפסת אחריי ונופלת. אז כן "
" לא היית צריכה לבוא " הוא אמר והרים את חולצתי לראות את הסימן שנשאר לי ממספר המכות שקיבלתי מיהלי
" אני לא צריכה ביביסטר סטפן, שמור ת'כסף " אמרתי בזלזול והלכתי, הוא עצר אותי ותפס את ידי, סובב אותי אחורה ונישק אותי