– הבריחה פרק 24 – הבטחה ♥

ג'ק הניד בראשו
" אז רגע, את עם סטפן או מארק ?! " הוא שאל, חייכתי
" שוב ? אוקיי. מארק לא ממש מדבר איתי. ואני וסטפן רק ידידים " הסברתי לו
" את מודעת לזה שכולם חושבים שיש לכם מין מערכת יחסים של חברים-עם-הטבות-מיוחדות כה ? " הוא אמר והרים גבה, ואז זרק את הסיגריה לרצפה ונכנס איתי לקפיטריה
" השבועיים האלו עברו מהר מידיי " אמרתי והתיישבתי, ראיתי את סטפן נכנס ואז מתיישב כם קולה ביד וסנדוויץ ארוך מהתפריט החדשה
" בוקר טוב לך " הוא אמר ורכנתי לנשקו בלחי, אך הוא הסתובב ונישקתי יותר פה ממה שציפיתי, ורק לאחר כמה שניות התנתקנו וג'ק הרים את גבותייו, נעצתי בו את מרפקי
" מי חשב שמהפעם הריאשונה שנפגשנו, אני יהיה כ'כ עצוב מהפרידה ממך ?" סטפן אמר וגרם לי להקצות לו יותר צומת לב מלג'ק
" אויי תרגע " אמרתי וחייכתי אליו חיוך מרגיע
" את נוסעת איתי הביתה עכשיו ? " הוא שאל
" אחריי השיעור הזה, אתה אוסף אותי ? " שאלתי אם יוכל לקחת אותי בכל זאת
" בכיף " הוא אמר וחייך
בשיעור מארק עצר אותי
" אני מצתער שהאמנתי לרכילות הטיפשיט הזאתי קייט " הוא אמר
" אוליי נוכל לצאת בזמן שתיהיה כבר במעונות ? " הוא שאל כשראה שהמשכתי לשתוק
" סבבה " אמרתי בייבוש
" אז אני אתקשר בקרוב… " הוא אמר ושיחרר אותי כשראה שסטפן עומד מבעד לדלת
כשהגענו הביתה שטפנו כלים אחריי שאכלנו ואז שיחקנו הרבה עם פלוייד ולבסוף מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה מחובקת בידיו החסונות של סטפן מחזיקה בעורפו ומלטפת את שיערו
" מחר כבר את לא פה " הוא אמר בקול חלוש
" מחר כבר אני לא פה " אמרתי בלחש
אחריי כמה זמן, נכנסתי למקלחת קצרה ואחריי הוא נכנס ואז נשכבנו לישון
לא יכולתי להמשיך להסתכל עליו כך, הרגשת חוסר האונים שלו פשוט צעקה מגופו
הלסת שלו התהדקה, אבל הוא לא כעס.. הדחף להתקרב אליו גבר, נשכבתי עליו וחיבקתי אותו, הצמדתי את לחיי לחייו
" אתה תקלוט איזה קוץ בתחת הייתי ולא תתגעגע אליי יותר " אמרתי אל תוך אוזנו
" מבטיחה ? " הוא שאל בלחש אל תוך אוזני
שנינו ידענו שהפרידה נמצאת במרחק שעות ספורות מאיתנו, שקעתי אל תוך צווארו ונאנחתי, ידעתי, ידעתי שאני אתגעגע לתחושה הזאתי, לתחושה הבטוחה של להרדם בכפיות איתו, וההרגשה הבטוחה הזאתי כשהו רק מסתכל על פניי
הוא הסתכל מבעד לחלון, העצים הטילו צל על פניו, סטפן עצם את העיניים ואני התמלאתי בתחושת מועקה עצומה. היה כ'כ מייסר לראות אותו סובל ככה . בעיקר כשהפנמתי שאני הסיבה לייסוריו. ואני היחידה שתוכל לגמול אותו מהם
" זה מטופש " אמרתי בקול רועד " אנחנו ניפגש כל יום " אמרתי בשקר חלקי
" את יודעת שזה לא נכון " הוא הפסיק להכחיש שזאת פרידה כבר מזמן.
הצער שהרגשנו היה כבר מנושא, חשתי צורך חסר רסן להציל את שנינו, הרמתי את סנטרי אבל היססתי, מה שעמדתי לעשות ישנה הכל. חלפה בי המחשבה, שבעבור סטפן אינטימיות היא רק דרך להעביר את הזמן, הזמן שהיה כ'כ מעיק ברגעים אלה.
ליבי הלם בחוזקה כשהצמדתי את שפתי ונישקתי את צווארו, הוא הסתכל עליי מבטו התרכך כשהבין מה אני רוצה, הוא אכן אלי באיטיות ואף היסוס, והצמיד את שפתיו אל שפתיי במתיקות עדינה, משכתי אותו אליי, אחריי שעשינו את הצעד הריאשון אין דרך חזרה. פתחתי את פי והנחתי ללשונו של סטפן למצוא את דרכה אל לשוני
" אני רוצה אותך " אמרתי
הנשיקה האטה, הוא ניסה לסגת אבל אני הייתי נחושה לסיים את מה שהתחלתי, ושפתיי נצמדו אל שפתיו בנחישות רבה ובלהט, בתגובה סטפן ניסה להתרחק ממני עד שהיה על ברכיו כבר התרוממתי יחד איתו ולא הנחתי לנו להפרד, הוא תפס בלסטי בלהט ואז עצר, "חכי רגע " הוא לחש בחיוך משועשע מתנשף כולו, " את לא צריכה לעשות את זה פיג' הלילה הזה מיוחד גם ככה, גם בלי זה " הוא עצר את עצמו אבל ראיתי במבטו שהשליטה העצמית עומדת להתפוגג, התרוממתי אליו, והפעם נתתי לשפתי לרפרף על שפתיו " בבקשה אל תגרום לי להתחנן " לשימוע חמשת המילים האלה כל הסייגים התנדפו כאילו לא היו הוא נישק אותי הפעם בכוח ובשקיקה, לאחר שנייה נפלתי על המיטה כשעורו צמוד לעורי

ארזנו את חפציי קודם לכן, לא יכולתי לחשוב על כמה משפיל זה יהיה בבוקר, חשבתי שאחריי שאשכב איתו הסקרנות תבוא לסיפוקה, אבל במקום זה, הוא רק דיבר על הנצחעצמתי את עיניי חזק למחשבה שתעבור לו בראש שמה שהיה בינינו זאת לא התחלה אלה סיום, ידעתי שלא אוכל ללכת בדרך שלו, ושהוא ישנא אותי על כך,
השתחררתי מזרועו והתלבשתי, ווידאתי כל דקה שהוא לא מתעורר ויצאתי מהחדר באישון הלילה הקר שהופך להיות יותר ויותר בודד
" ויקה " דפקתי בדלת חדרה שלה ושל טיילור
" מה יש ? " אחריי שנייה היא יצאה וסגרה את הדלת
" אני צריכה שתסיעי אותי למעונות " אמרתי בקול רועד
" שלוש בבוקר " היא אמרה מופתעת " מה רבתם ? " היא שאלה מיד
" לא, אני… אני פשוט לא טובה בפרידות… " אמרתי מגמגמת וניגשתי אל הדלת שליידה עמדו שתי המזוודות שלי
בניין מורגן, אמילי לא כאן שוב ואני לבד בחדר
" השמש עולה בקרוב, הייתי ממליצה לך לנסוע חזרה " אמרתי לה וחיבקתי אותה
" הבית יהיה כ'כ שונה בלעדייך " היא אמרה מחצה אותי אלייה ואז שיחררה
" לאב יו " חייכתי חיוך מזוייף ונופפתי לה כשיצאה מהחדר
החולצה השמיע קול כשהורדתי אותה ממני, והחשמל באוויר ניהיה יותר מעיק עם בוא החורף, נשמתי דרך האף, הריח של סטפן עדיין על עורי והמיטה קרה וזרה, ניגוד קיצוני לאומת המזרן החמים והמרווח של סטפן. אחריי כל הדרמות והמהומות שהיו בדירתו. איכשהו, זה המקום היחיד שאני רוצה להיות בו עכשיו. בסופו של דבר שתיתי עד הבוקר, ואז נרדמתי בערך בשש, כשהשמש עלתה ואמילי נכנסה ונרדמה

הטלפונים התחילו בשעה שמונה בבוקר. ואז בכל שלוש דקות לאורך השעה
" ואייייייי ! " אמיתי צעקה " תעני כבר לטלפון שלך ! "
נמתחתי לעברו של הטלפון המצלצל בפאניקה וכיביתי אותו, אחריי שלוש שניות שמעתי דפיקות בדלת, אמילי פתחה " מה ? " היא רטנה, אפילו לא עברה שנייה וויקה דחפה אותה ותרקה את הדלת אחרייה
" מה קורה פה ?! " היא צעקה עליי, עינייה אדומות ונפוחות והיא עדיין בפיג'מה, התיישבתי וראיתי את בקבוק הוויסקי הריק על הרצפה לייד שברים של כוסות שוטים בגוונים שונים " מה ויק ? "
" סטפן הרוס לגמריי ! הוא לא מוכן לדבר איתנו, הוא הרסאת כל הדירה ! הוא העיף את המערכות בחדר… טילור לא מצליח להרגיע אותו ! " שיפשפתי את עיניי בכרית כף ידי ומיצמצתי " אני לא יודעת " אמרתי מיואשת
" בולשיט ! " היא קראה " את תגידי לי בדיוק מה קרה ואת תעשי את זה עכשיו ! " היא התחילה להרים את קולה, ואני הרגשתי את החמרמורת אחריי השתייה של אתמול
אמילי לקחה את תיק הרחצה שלה והלכה בעצבנות אל חדר האמבטיה, עיוותתי את פניי בחשש לכך שהיא תספר לאחראי המעונות או גרוע מכך לדיקן הסטודנטים
" תחלישי ויקה " אמרתי לה בשקט
" מה עשית ?! " היא חשקה את שינייה
ידעתי שהוא יכעס, אבל לא שיאבד את העשתונות כך..
" אני… אני לא יודעת " בלעתי את רוקי, אני לא משקרת לויקה.
" הוא ניסה להעיף לטיילור אגרוף כשגילה שעזרתי לך לעזוב ! " היא רכנה אליי
" קת'רין בבקשה ספרי לי " היא התחננה עם דמעות בעינייה " זה מפחיד אותי " הפחד בעינייה אילץ אותי לספר לה הכל, ולהודות באמת הכואבת
" אוקיי אני אתקשר אליו " אמרתי לאחר השיחה הכואבת.
" עכשיו " היא אמרה ונתנה לי את הטלפון
" ויקה ? " שמעתי את קולו הרועד של סטפן
" זאת אני " אמרתי ונזלה לי דמעה
השתררה שתיקה של כמה רגעים ואז הוא ענה
" מה קרה לך בלילה ? התעוררתי הבוקר ואת לא היית, פשוט … עזבת ? ולא אמרת שלום ? למה ? " הוא שאל בחוסר אונים, אי הבנה
" פשוט הייתי צריכה זמן לחשוב " אמרתי מהססת
" על מה ? " הוא השתהה " אני… אני פגעתי בך ? "
" לא ! זה לא.. בכלל לא זה ! אני ממש ממש מצטערת, אני בטוחה שויקה אמרה לך, אני לא ממש טובה בפרידות " אמרתי והשתהתי קצת
" אני חייב לראות אותך " הוא אמר בקול נואש
" ישלי הרבה מה לעשות היום סטף, אני צריכה לפרוק את הדברים, וכביסה… " התחלתי לתרץ
" את מטחרתת " הוא נשמע שבור. כך הוא היה. שבור
" זה לא העיניין… אנחנו ידידים, זה לא הולך להשתנות… "
" ידידים ? אז מה זה היה אתמול בלילה ? " הוא אמר בכעס
" אני יודעת מה אתה רוצה אני פשוט לא יכולה לעשות את זה, כרגע " אמרתי בהיסוס
" אז את רק צריכה זמן ? " הוא שאר בקור רגוע טיפה יותר
" יכולת להגיד לי, לא היית צריכה לברוח ככה " הוא הוסיף מייד
" זאת נראתה לי הדרך הקלה יותר … " אמרתי בחרטה כלשהי
" קלה למי ? "
" סטף.. לא נרדמתי, לא הפסקתי לחשוב איך יהיה בבוקר הנורא כשאני אעמיס את המכונית של ויקה, לא יכולתי לעשות את זה " אמרתי
" מספיק גרוע שלא תיהיה פה יותר… את לא יכולה פשוט להיעלם מהחיים שלי פיג' "
אילצתי את עצמי לחייך כדיי שויקה תרגע קצת
" נתראה מחר, שום דבר מוזר אבל כה ? "
" אז את רק צריכה קצת זמן ? " הוא סיכם בשבילי
" כן… קצת זמן להבין עם עצמי מה בגדול הולך… נתראה מחר, ואני לא רוצה ששום דבר יהיה מוזר, או שונה " אמרתי וחייכתי
" אוקיי " הוא אמר " אני אסתדר עם זה " הסכים
ניתקתי את השיחה והסתכלתי על מבטה של ויקה, חושבת על מה שסיפרתי לה לפניי שנייה, ועל כל הסבר הלילה המטורף הזה
" אני עדיין לא מאמינה ששכבת איתו כלבה " היא אמרה ואני נפלתי לאחור על גבי התרסקתי על הכרית הקרה
" זה פשוט הפך לבלגאן מסובך " אמרתי
" מה בלאגן ? אתם אמורים להתנשק על גגות ולא לשבור דלתות ולברוח " היא רטנה
" אני לא יכולה להיות איתו " לחשתי ובהייתי בתקרה, ויקה תפסה בידי ונסתה להרגיע
" סטפן לא מושלם, הוא צריך לעבוד על עצמו קצת – נכון . אבל הוא לא פארקר " היא אמרה וחייכה אליי את החיוך המרגיע, שבמקרה זה לא עזר בכלל
" אני פארקר ויקה ! אני פארקר, אני יקשר אליו, ואז כל מה שעבדנו עליו " התפרצתי ונקשתי בעצבעותיי " פאף, יעלם " " כך בשנייה " הוספתי
" סטפן לא יתן לזה לקרות " היא אמרה עומדת על שלה נחושה לגרום לי להאמין.
" זה לא תלוי בו נכון ? "
" את תשברי לו את הלב ! הבחורה היחידה שסטפן מדוקס סמך עלייה ! את לא ירולה לדפוק לו סכין בגב ככה ! " לא יכולתי להסתכל על פנייה .
" אני צריכה סוף טוב ויק, בשביל זה באנו לכאן " אמרתי
" את לא חייבת לעשות את זה " היא אמרה " זה יכול להצליח " הוסיפה
" כן… עד שייגמר לי המזל " רטנתי
" אלוהים קת'רין ! אל תתחילי עם השטויות האלו שוב ! כבר דיברנו על זה "
שמעתי את הצלצול מהטלפון שלי, על הצג הופיע תמונתו של מארק
" אנחנו עדיין מדברות ! " ויקה צווחה עליי
" הלו ? " עניתי
" היום הריאשון של החופש קייט ! איך זה מרגיש ?! " הוא שאל בהתלהבות
" אחלה… זה מרגיש, אחלה… " אמרתי וניגבתי את אפי בידי
" ארוחה מחר בערב ? " הוא שאל והייתה שתיקה. לא יכולתי להשוות את קולי להתלהבותו " התגעגעתי אלייך " הוא הוסיף
" מחר זה מעולה " אמרתי וויקה שמטה את ידי אחרי שניתקתי
" כשאני אחזור הוא ירצה לדעת על מה דיברנו.. " היא אמרה והחמיצה פנים
" מה אני אומרת לו ? " היא שאלה אותי לאחר מבטי הלא קשור
" תגידי לו שאקיים את הבטחתי… מחר בשעה הזאתי הוא כבר לא יתגעגע אליי "