– הבריחה פרק 23 – זאת בכלל לא ההתחלה ♥

" יש לנו שיעור בעוד חצי שעה ! " היא צעקה עליי וישר ניתרתי מהמיטה
" ישניתי… 13 שעות .. ? מה קרה ? ! " אמרתי מסורבלת
" פשוט כנסי למקלחת אני מוצאת לך בגדים נווו כבר ! " היא אמר וזירזה אותי
יצאתי ממקלחת של 5 דקות, בלי חפיפה רק להתעורר קצת צחצחתי שיניים שטפתי פנים וסיבנתי את הגוף. אני שונאת בקרים כאלו.
נכנסתי לחדר שהיה כבר מואר ומוכן בשבילי להתלבש
" אתה יכול " אמרתי לסטפן להסתובב שאני אתלבש, הוא הסתובב ונשען על ידו
" אתם כ'כ מגוחחות " הוא פלט צחוק קצר " זה לא סוף העולם אם אתם מאחרות לשיעור "
" בשביל ויקה זה כן, היא שונאת לפספס . היא פשוט לא מפספסת שיעורים " תיקנתי את עצמי והמשכתי להתלבש בזריזות
" תני לויקה ללכת אני יקפיץ אותך " הוא אמר
" התיק שלי ברכב שלה " אמרתי ונעלתי את הנעל השנייה
" איך שבאלך, אבל תשמרי על עצמך בדרך לשיעור " הוא אמר ולקח את פלוייד כמו כדור פוטבול קטן והלך לאורח המזדרון
" אני לא מאמינה שהוא קנה לך גור " ויקה אמרה כשהתניע את הרכב ומהר יצאה מהחנייה
ראיתי את סטפן בתחתוני בוקסר וכפכפים עומד במדשאה עם פלוייד שחופר גומה בדשא ואת הפנים של סטפן שמתגאה בפלוייד, כמו אב גאה אפילו.
" אף פעם לא היה לי כלב " אמרתי " זה הולך להיות מעניין " ויקה אמרה כשהסתכלה עליו ובשנייה שהרמזור ניהיה ירוק היא נתנה גז
" תסתכלי עליו 'סטפן מדוקס – מר אמא ' " היא חייכה
" פלוייד מאמי, אפילו את תישבי בקסמיו " אמרתי לה וחייכתי
" את מודעת לזה שאסור כלבים במעונות כה " היא אמרה והתרכזה בכביש
" סטפ אמר שהוא ישמור עליו בדירה שלו " עניתי לה, וסילקתי את הבעיה
" בטח מה, סטפן חושב קדימה תמיד. כרטיס ביקור אישי עשה לך " היא אמרה וחייכה כשהחנת ונשאר חמש דקות להכנס, רצנו לאורך המסדרון וכשהאדרנלין מהריצה נספג בגופי נפלה עליי הכבדות של אחריי השינה, השיעור נגמר ואני וויקה החלטנו לאכול מוקדם, בכניסה לקפיטריה ג'ק עצר אותנו וראיתי את סטפן רץ מאחור וכשעצר הסדיר את נשמתו
" חכו רגע " ג'ק אמר ושמתי לב שמשהו לא בסדר
" מה קורה ? " ויקה שאלה את סטפן
" מתרוצצת שמוע " ג'ק התחיל " כולם אומרים שסטפן לקח את קת' הביתה, ו… מישם הפרטים שונים בגירסאות שונות, אבל זה דיי רע " הוא הסביר
" מה אתה רציני ? ! " קראתי והסתכלתי על שתיהם
" למי אכפת קת' ? מרכלים עלייך כבר חודשים ועל סטפן כבר שנים, זו לא הפעם הריאשונה שאומרים שאתם שוכבים " ויקה גלגלה עיניים
סטפן וג'ק החליפו מבטים ואז טיילור הגיעה מאחור ושם את ידו על כתפו של סטפן
" עוד משהו אה ? " אמרתי מבואסת עוד יותר, כבר לא ידעתי למה לצפות
" אומרים ששכבת עם מארק אצל אדם, ואז את וסטפן חזרתן הביתה ו…. " טיי אמר
"איזה יופי " אמרתי בציניות " אז עכשיו אני המופקרת של הקולג' ? ! " הוספתי
" זה באשמתי " עיניו של סטפן התערפלו " אם זה לא הייתי אני לא היו אומרים מילה פיג' "
סטפן צעד אל תוך הקפיטריה ועבר שולחנות עם אגרופיו לצידי גופו המתוח, אחריו טיילור וויקה הלכו
" בוא רק נקווה שאף אחד לא יהיה מספיק מטומטם כדיי להגיד לו משהו " ויקה אמרה
" או לה " טיילור הוסיף והסתכל עליי במבט מתנצל
" את בסדר " ג'ק אמר ושם את ידו על כתפי כשהעמסנו על המגש אוכל
בשולחן סטפן התיישב כמה כיסאות ממני והרהר מעל סנדוויץ'
לסטפ יש מוניטין, אבל בכל זאת נתתי למארק לקחת אותי למסדרון, טיילור תקע בי מרפק כשראה שאני בוהה בסטפן
" הוא סתם מרגיש רע הוא בטח מנסה להפריך את השמוע " הוא אמר וג'ק הנהן בהסכמה
" אתה לא צריך לשבת שם " חייכתי וסטפן הרים את מבטו אליי " בוא תישב פה " אמרתי ותפחתי על הכיסא הריק ליידי, שלרוב היה תפוס כי היה מקומו שלו
" שמעתי שהייה לך חתיכת יומולדת קת'רין " אמר כריס ג'נקס וזרק חתיכת חסה לצלחתו של סטפן, זאת הייתה טעות נוראית.
" אל תתחיל איתה ג'נקס " הזהיר אותו סטפן ונעץ מבט, שפתיו נמתחו בחיוך זדוני ומתגרה
" שמעתי שמארק עצבני הוא בא בבוקר ואת היית במיטה של סטפן נכון ? " הוא אמר
" הם ישנו אידיוט " ויקה קמה וצעקה עליו
עיניי חדרו למבטו של סטפן " מארק היה אצלך ? " שאלתי באי הבנה
" עמדתי להגיד לך " הוא אמר, " מתי ? " התפרצתי
מארק שמע על השמוע ובא לנחם אותך, ניסיתי לעצור אותו הוא נכנס למזדרון מייד וקיבל רושם לגמריי לא נכון " ויקה רכנה לעברי והתיישבה
" זה רק הולך ומשתפר אה " אמרתי ונשענתי לאחור על הכיסא עם חיוך מזויף מרוח על פני
" אז לא שכבתם ? " כריס שאל " ואני חשבתי שקת'רין בכל זאת האחת בשבילך סטפ " הוא אמר והמשיך אל עבר שולחנו
" אם לא שכבת איתה, אכפת לך שאני אנסה ? " הוא אמר לאחר שתי צעדים
הרגשתי כזאת מבוכה נוראית. רציתי אני לקום ולהעיף אותו
" אוקיי 1 ? לפרוטוקול, לא שזה עיניינכם אבל לא שכבתי עם אף אחד . " אמרתי וקמתי מיד אחריי שהרמתי את קולי במשפט הזה
" ושתיים ג'נקס, אם תיהיה בחורה אחת בכל העולם הזה שתיהיה מוכנה לשכב איתך, זאת בטח ובטח לא תיהיה מישהי ברמה קרובה לשלי ! " הרמתי את קולי עוד יותר ונעמדתי מולו
" את בטוחה מותק ? " הוא התגרה בי ונגע לי בישבן, באותה שנייה דחפתי את הברך שלי בתוכו והעפתי לו אגרוף בלסת כשהיה מקופל ומגשו נפל מידיו
" לא היית צריכה " סטפן נעמד מאחוריי והטיח אותו על השולחן, הוא פירק לא את הצורה.
תפס בחולצתו בחנק והטיח אגרופים, הבלם האחורי של קבוצת הפוטבול זינק מאחור וכולם קמו כדיי לראות, תריסר כיסאות עפו ומרפקיו של סטפן היו גבוהים באוויר לפניי שהנחית כל אגרוף, לכריס לא נותר אלה לכסות את פניו בידיו, אף אחד לא נגע אפילו בסטפן, הוא איבד שליטה לחלוטין, ובגלל המוניטין שלו פחדו לעמוד בדרכו, אפילו חבריו הקרובים של כריס התחמקו ונסוגו בזמן שראו את חברם מותקף
" סטפן ! " צעקתי ורצתי אל עברו השני של השולחן, אליו
סטפן עצר את אגרופיו ושיחרר את אחישתו מהחולצה, כריס נפל על הרצפה וסטפן הסתובב אליי והביט בי מתנשף, אף פעם לא ראיתי אף אחד ככה. לא ככה. בלעתי רוק ולקחתי צעד קטן אחורה כשעבר על פני הלכתי אחריו אבל ויקה תפסה אותי ביד ומשכה אותי אחורה, טיילור נישק אותה מהר על הפה ורץ אחריי חברו הטוב ביותר מבעד לדלת
" אלהוים " ויקה לחשה, הסתובבנו וראינו את חברי הקבוצה של כריס מרימים אותו מהרצפה נרתעתי למראה פרצופו האדום והמדמם
" הבן זונה המטורף הזה " ילל כריס והתיישב על הכסא
" סליחה קת'רין, באמת שזה היה בצחוק " הוא אמר והסתכל עליי
לא היו מילים בפי, הייתי בתדהמה. "היא לא שכבה עם אף אחד מהם ג'נקס " ויקה רטנה
" אתה אף פעם לא יודע לסתום את הפה כריס " ג'ק התיישב ליידו וניקה את דמו מהגבה
" בואי נלך " ויקה משכה בזרועי
" לאן אנחנו נוסעות ? " אמרתי והבנתי שכלום לא ידהים אותי יותר כשהכניסה אותי למכוניתה בלי להסס לדקה
" לטיילור, אני לא רוצה להשאיר אותו לבד עם סטפן " היא אמרה
" אני באה איתך " אמרתי
" את בטוחה שאת רוצה להיות שם ? זה יהיה מכוער " היא אמרה
" הסקרנות שלי גוברת על יצר ההישרדות במצב הזה ויק " אמרתי וחגרתי, היא המשיכה להסתכל עליי ולא זזה
" נו תתניעי ! " אמרתי לה והערתי אותה
נכנסתי הביתה והדלת בחדרו של סטפן הייתה סגורה, טיילור הכין אוכל במטבח
" אתה לא איתו ?! " שאלתי אותו בלחישה חזקה
" הוא לא טוב עם אנשים במצב הזה " הוא ענה לי והשפיל מבט
הלכתי לאורך המסדרון, ניסיתי לפתוח את הדלת, ' אתה לא תפתח לי אה' מלמלתי לעצמי
הורדתי סיכת ראש משערי והפוני נפל על עיניי, שמתי חתיכת נייר מתחת לדלת ודחפתי את המפתח, כשהוא נפל על הדף משכתי את הדף ועליו היה המפתח, פתחתי את הדלת בסופו של דבר, ראיתי את סטפן, עומד שם ללא חולצה מתאגרף ומוציא את החיים שלו על שק האיגרוף השחור בפינת החדר, שמעתי את המוזיקה מהאוזניות, הביטים החזקים החדירו אפילו בי אדרנלין
" טיילור אמרתי לך לצאת ! " הוא צעק
" הי הי " אמרתי לו שיבין שזאת אני, הוא לא שמע מבעד לאוזניות, שמתי את ידי על כתפו כשעצר והתנשף, אחריי שנייה מצאתי את עצמי עם יד מעוקמת
' הו איך שאני אתחרט על זה ' מלמלתי לעצמי ואז התחמקתי מהאחיזה הכואבת ונתתי לו אגרוף בבטן עם ידי השנייה, הוא התחמק ובלי לשים לב נכנסנו ל'קרב' הוא תפס אותי בצורת חנק, הוא לא שם לב שזאת הייתי אני, עינייו היו מעורפלות.
אחריי שלא הצלחתי להשתחרר נתתי לו בעיטה מאחוריי הברךהוא התקפל ומייד הסתובבתי, לבסוף מבטו התרומם אל פניי
" אוקיי זה לא היה אמור ללכת ככה " הוא אמר והוריד את האוזניות
" אנחנו בסדר ? " שאלתי וניסיתי להרגיע, הוא היה מופתע עדיין מהקרב הקטן בינינו
" כה, חוץ מיזה שאם לא הייתי משחרר אותך מהחנק היית מנסה את אותו הדבר ובגדול כנראה שוברת צלע, כן " הוא אמר וחייך למראה פניי המחוייכות
" מה את עושה כאן ? " הוא שאל וזרק את הידיים לצידיי גופו ואז התקדם אליי
" באתי לבדוק מה קורה איתך " אמרתי והתיישבנו על המיטה, פלוייד התרוצץ בחדר
" לא רציתי שתראי את זה " הוא אמר והסתכל עליי
" זה בסדר " אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה
" אם נרגעת בסוף, הכל בסדר " אמרתי
" טוב תקשיבי, ידעתי שהיי קשורה לקרבות, אבל אף בעם לא חשבתי שבחורה תוכל לכופף אותי " היא צחק ונפל על הגב, אחריו אני
" אתה זיההית אותי אל תעשה ת'עצמך עכשיו " חייכתי אליו וסובבתי את פניי לצידו
" אני זוכר את האגן שלך מיותר מידיי מקומות כדיי לפספס פיג' " הוא אמר וחייך ברגע שעלו לו ולי הזכרונות
" אוליי אתה צודק, זה הגיע לו " אמרתי
" למי ? " הוא שאל
" לג'נקס, בכל זאת. הוא אידיוט. " אמרתי וחייכתי אליו ואז הסתובבתי חצי סיבוב ונשכבתי חצי עליו, "מה עכשיו ? " הוא שאל כשליטף את גבי
" עכשיו, אנחנו חושבים על מה אנחנו עושים אח'כ " אמרתי וחייכתי אל פניו
" שתינו יודעים מה קורה אח'כ " הוא אמר בייאוש
" ספר לי על זה " אמרתי
" פיג', את צריכה ללכת ממני. שתינו יודעים שלא אוכל ללכת ממך " הוא אמר
" אני לא עוזבת אותך . " אמרתי והרמתי גבה למראהו הרציני
" תקשיבי, כל מה שהיה שם זה שהתעצבנתי, ולקחתי את זה יותר מידיי קשה פיג' " אמר.
" נו באמת, " התיישבתי. " שתינו יודעים שכעסת לפניי זה אפילו " אמרתי לו כשהתיישב
" ספר לי " אמרתי לו ולא הסתכלנו אחד על השני
" כשמארק היה כאן, עשיתי כאילו אני ישן… ראיתי אותו, ואת המבט שלו… לא קמתי ולא ניסיתי להסביר לו כלום אפילו, לא העמדתי אותו על טעותו. זה אפילו לא עבר לי בראש. וכשראיתי את הפנים שלך היום בבוקר… אני.. אני פשוט… " הוא הסביר ועצר כששמתי את ידי על ירכו
" לא משנה מה אני יעשה את תשנאי אותי קת' " הוא אמר והשתמש בשם שלי.
" אתה כזה אידיוט " אמרתי בלחש וקמתי, הוא קם אחריי ורצה לעצור אותי
" את לא מבינה " הוא אמר וחיבק אותי מאחורה
" השלווה הזאתי, כשאת ישנה, זה פשוט… כל הכעס והזעם שלי, זה לא דברים שטובים בשבילך, לא בשבילי… אני אגרסיבי ואפילו מגעיל, ראיתי אותך ישנה, לראות אותך ישנה… כל ערב, כל לילה, ליידי במיטה, השלווה הזאתי, הנחת שיש בך " הוא אמר גמגם קצת ותיקן את עצנו כמה פעמים, הסתובבתי אליו
" אם מארק מאמין לרכילויות, זאת בעיה שלו " אמרתי והסכמתי עם עצמי.
" דיי קשה לו לא להאמין במצב כזה " הוא ניסה להסביר, ואני חייכתי מכמה שהוא מפגר.
" הייתי לבושה מכף רגל ועד ראש דאמט. " אמרתי בעצבנות
" הוא היה עצבני, היה לו קשה להבחין בזה " הוא מתחיל להצדיק אותו. למה .
" תני לי לפחות להסביר לו, זה מחובתי " הוא אמר וניסה לקחת אחריות.
" אתה לא צריך " אמרתי והנדתי בראשי באי הסכמה
" אז את לא כועסת עליי ? " הוא שאל והרים את גבותיו בפליאה
" זה מה שמדאיג אותך ? שאני אכעס עלייך כשתגיד לי את האמת ? " שאלתי אותו
" את צריכה לכעוס. אם מישהו היה הורס לי את המוניטין ככה… " הוא אמר וצחקתי.
" איפה סטפן שעניין לו ת'תחת המוניטין ומה שכולם אומרים ? " הקנטתי אותו
" אני לא רוצה לפגוע בך פיג' " הוא החזיר אותי לרצינות
" אתה לעולם לא תעשה משהו שיפגע בי סטפן " אמרתי בתשובה והסתכלתי עליו, הוא הרפה ממני קצת
" אני מעדיף לכרות לעצמי יד " הוא נאנח והניח את ראשו על שיערי, ואז נפל על המיטה ואני עליו, הוא אימץ אותי אליו ושתקנו. אין לנו מה להגיד יותר, כל אחד אמר את שלו, ורק נתתי לו לחבק אותי יותר ויותר חזק, לא ידעתי מה עוד אוכל לעשות…
שתי דפיקות חלושות נשמעו מצידה השני של הדלת שכבר לא הייתה נעולה
" קת' ? " ויקה שאלה כשהדלת נפתחה, טיילור עמד לצידה ושתיהם חיכו כשראו אותנו מחובקים ומפוייסים כך
" רצינו לצאת לאכול אתם רוצים לבוא ? " סטפן שאל
" שוב איטלקי ? " שאלתי וחייכתי אליו
" אפשר סיני [?] " הוא אמר וחייך, לא היה לו משנה בכלל
" אפשר סיני " אמרתי לויקה שעמדה מיחוץ לדלת
" אז שתיכם תצאו ואנחנו נתלבש " ויקה אמרה ואז גררה את סטפן אל מיחוץ לדלת יחד עם טיילור ואז נעלה אותנו בפנים
" איך היה ? " היא שאלה כשפתחה את הארון. שתקתי.
" כ'כ קשה אה ? " היא שאלה וצחקה כשזרקה חולצה, ועוד חולצה נוספת מהארון לרצפה
" בהתחלה נקלענו לריב קטן " אמרתי וחייכתי לזכרוני
" הלכת איתו מכות ?! " היא צווחה והסתובבה אליי מייד
" הם יודעים כבר מזמן " עניתי לה והנדתי את ראשי למשחבה שכל החבורה שאני בסביבתה מכירה חלק נורא מעברי…
" את לא רצינית " היא גלגלה עיניים ולבסוף מצאה מה ללבוש לעצמה והמשיכה לחפש בשבילי, " נו ו… ? " היא בקשה שאמשיך
" אח'כ דיברנו, ואז התחבקנו " אמרתי בסיכום מהיר
" וזהו ? " היא שאלה בציפייה
" כן ויקה. וזהו. " הצבתי אותה במקומה והיא זרקה עליי ג'ינס בבוז
לבסוף מצאנו מה ללבוש והלכנו להתאפר בשירותים
שריקה פצחה מפיו של סטפן כשישבנו על הספה ולבשנו את הנעליים
" את נראת מדהים " טיילור אמר לויקה ועזר לה לקום מהספה ולאחר מכן נישק אותה
קמתי ועברתי על פניו של סטפן, תקעתי בו מרפק
" מה ? " הוא שאל ואז צחק לרגע
" את יודעת שאת תמיד נראת מדהים " הוא אמר ופירעה לי את השיער
" היי " צווחתי ואז סידרתי את שיערי ביד חזרה למקומו
" שלום לך " אמרתי לפלוייד שרץ לעברי מהמסדרון הארוך והרמתי אותו על ידיי בחיבוק