הבריחה: פרק 2 (פליייז תקראו)

"אשלי! תומס! הכל מוכן?" כריס שאל. הוא בן 18 וחצי, גדול מאתנו בשנתיים.
הוא בסגנון של… עקשן , כועס, אמיץ, ואלוף בהכל!
הוא הצטרך לא מזמן, ומאז.. הוא מוצא חן בעייני. אבל שש, זה הסוד שלנו!
"כן, הכל מסודר. ביום חמישי , אבל תנסה להיות יותר בשקט" אמרתי וקרצתי אליו.
——————–
יום חמישי הגיע!
חיכיתי לכריס ולתומס ליד השער,הם הגיעו ביחד,
כריס הגיע עם ג'ינס קרוע, וחולצה שחורה, תומס הגיע הפוך.
ג'ינס שחור, וחולצה מחוררת. תמיד הם היו הפכים. כריס באומץ לב מאז ומתמיד, וזה מה שמצא חן בעיניי. שהוא אמיץ, ולא אכפת לו מכלום- יש לו מטרה, הוא יעשה אותה, ולא יוותר.
תומס הפוך- הוא רגיש, פחדן, הססן, ולא מגשים את חלומותיו.
"היי, אתם מוכנים?" שאלתי, בזמן שהסתכלתי על שערו השחור, ועיניו הירוקות שמראות עד כמה הוא יפה, של כריס.
"כן" כריס אמר
"לא" תומס אמר
"נוו, פחדן," התלוננתי "אתה לא מוכן גם לקפוץ מהרכבת, תסתום!"
"הי! זה היה לפני חמש שנים!"
"או באמת…?" אמרתי.
"נו, נודניקים, את הריבים שלכם תעשו אחר כך, עכשיו צריך להתחיל". כריס אמר.
רואים?, זאת המטרה שלו, לברוח, להיות חופשי מהעולם המציאותי, ועד שהוא לא ישיג את המטרה שלו,הכל יהרס, והוא ימשיך בדרכו.
נכנסו למכונית השחורה שחיכתה ליד הפרצה בגדר.
הגדר הייתה חשמלית, כדי שלא יכנסו אנשים חשודים, ושלא יצאו.
אבל, אנחנו אומץ לב לא..?
לפתע, האוטו עצר, והגענו לרחבה, מוקפת גדר.
הסתכלתי סביב והבנתי שנכנסו לשדה תעופה נטוש. ברגע שרעיון הפלגים יצא לאור, העולם "נסגר" בפני אלה שהחליטו, וכל שדי התעופה ננטשו.
הסתכלתי,ושמתי לב לגדר בצד.
"בואו נעבור!!" צעקתי להם.
התחלנו להתקדם, שלפתע מישהי צעקה:
"הי! אתם! מה אתם עושים פה?"
—————————————————–