– הבריחה פרק 16 – ' באמת ' ♥

" אז… ? " שאלתי בחיוך כשמארק הושיב אותי על הכיסא בג'נטלמניות וחיוך כובש
" אז, קת'רין פירס. מה הקטע שלך ? " הוא שאל וחייך כשהתיישב מולי וקרא למלצרית
חייכתי חיוך צדדי והפנתי את ראשי לצד באי הבנה
" מה הסיפר שלך ? " הוא שאל וחייך לאחר שלחש משהו למלצרית, החיוך לא ירד ממני
" אם אספר לך אצתרך להרוג אותך " אמרתי וחייכתי כשהסתכלתי בעינייו הירוקות ושיערו הגולש הבהיר, הוא חייך ופלט צחקוק, ואני הוקסמתי מהטון הגברי והשרמנטי שלו
" אוקיי, מסתוריים במקצת ? " הוא שאל והרים גבה
" אהבתי " הוא הוסיף למשפט, אני עדיין לא מעכלת שאנחנויושבים באחת ממסעדות הגורמה של ניו יורק סיטי
" אז… מארק " אמרתי בחיוך וראיתי שמביאים אלינו צלחות מפוארות עם מנות מגרות במיוחד
" מה הסיפור שלך ? " אמרתי אחריי שהניחו את צלחת האוכל ליידי ולקחתי את הסכין והמזלג בידיי, להראות טוב במסעדה כזאתי, נימוסים זה משהו שהיה שווה לתרגל
" סיפור ? " הוא שאל בלי הבנה וחייך כשחתך חתיכה מהסטייק שלו והכניס לפה בנימוס רב
" מה 'הקטע' שלך " חיקיתי אותו
" אין לי קטע בכלל " הוא אמר כשחתכתי חתיכה מהסטייק שלי והכנסתי לפה בחיוך
" נו באמת, לכולם יש קטע " אמרתי וחייכתי לאחר שסיימתי ללעוס וחתכתי עוד חתיכה
" כה… אבל אם אספר לך אצתרך להרוג אותך " הוא אמר והמשיך לאכול, חייכתי
לאחר שיחה ארוכה במיוחד, מרתקת ומושכת הבחנתי באישה שממשיכה להסתכל עליי מצדו השני של המסעדה, אישה גבוה ובלונדינית, מלאה תכשיתים יוקרתיים אוכלת בנימוס רק לבושה בשמלה אדומה בעיטורים זהובים ונעליי עקב אלגנטיות המיוחד, עינייה הירוקות והגדולות ננעצו בי לכמה שניות ואז כמה לכוונינו
" תכיר לי את החברה החדשה שלך מארק ? " אותה האישה נגשה אל מארק ושמה את ידה על כתפו, לאחר כמה שניות מארק חייך ואותה האישה הרפתה את הלסת
" היא עדיין לא החברה החדשה שלי " הוא אמר וניגב את פיו עם המטלית שהונחה לייד הכוס הריקה של מארק
" ובכל זאת " היא התעקשה ושמתי לב לכמה שהם דומים במראה
" אמר, זאת קת'רין, " הוא אמר והציג אותי בידו
" קת'רין זאת אמא שלי " הוא הוסיף ולאחר שנייה התאפסתי וקמתי ללחוץ את ידה מעודרת הטבעות המרשימות, היא חייכה אליי ולחצה את ידי בחיוך, התיישבתי חזרה בחיוך
" לא תכננתי שהיא תיהיה כאן " מארק אמר לאחר כמה שניות של שתיקה לאחר שאמו הלכה מהשולחן שלנו חזרה למקומה
"זה בסדר " אמרתי וחייכתי להרגיע אותו
" לא, באמת זה לא במקום איך שהיא נועצת בך מבטים " הוא הסביר את עצמו
" אתם דיי דומים " ניסיתי להעביר נושא
" אני והיא ? לא " הוא ביטל אותי וחייך
" כה, שיער בהיר עיניים ירוקות" אמרתי וחשבתי " שתיכם גבוהיים, ויש לכם מבטא דומה "
" אין לי מבטא " הוא אמר וחייכתי לנסיונו הכושל להכחיש את מוצאו הבריטי
" תנסה יותר פעם הבאה " אמרתי לו וקרצתי לו
"כבר מאוחר, להחזיר אותך ? " הוא שאל וקם, ואז הזיז את כסאי לאחור שאקום בזהירות
" כה, נראלי שישבנו פה מספיק " אמרתי קצת יותר משוחררת, הוא פתח לי את דלת המסעדה ונופף לאמו לשלום,לאחר מכן כשהגענו לאוטו הוא פתח לי את הדלת של האוטו האפור והנקי שלו, " לאן ? " הוא שאל בחיוך כשהתניע את האוטו וחגרר
" לבית של סטפן " אמרתי קצת באי נוחות, הוא הסתכל עליי ושתק לשנייה ואז חייך
" התערבות " – " התערבות " אמרנו יחד כשחגרתי את חגורתי
לאחר שחנה בחניון במהירות, ליווה אותי במדרגות ונעצר לייד דלת הבית של סטפן
" ביי ? " הוא שאל בחיוך
" ביי " אמרתי בחיוך ונתתי לו נשיקה על הלחי
" זה מוקדם מידיי להציע לך פגישה שנייה ? " הוא שאל בחיוך מקסים
" אממ, תתקשר אליי ? " שאלתי בחיוך וקצת אי נוחות
" חכי לטלפון ממני מחר " הוא אמר ונשק לי בלחי בדיוק כשסטפן פתח את הדלת ואני כמעת נפלתי לבפנים, ואז תפס אותי " לאט לאט " הוא אמר ובחיוך כשיישר אותי במקום, ונזכרתי לרגע בערב הריאשון שהכרנו גם הוא נזכר באותו ערב, ראיתי את זה במבטו
" אמ… " מארק אמר קצת בגמגום
" ביי יפה " הוא אמר וחייך אליי כשהסתובבתי אליו
" תתקשר " אמרתי וסימנתי סימן של טלפון בידיי כשחייכתי אליו וסגרתי את הטלפון
" תתקשר אליי " סטפן מלמל לאחר שנעל את הדלת על המפתח והלך לחדר
" באמת ? " אמרתי ונאנחתי בכל גופי, הקפצתי את הכתפיים ופתחתי את ידיי בסימן של 'מה', הוא הסתובב בחיוך וחיכה אותי בסימן שעשיתי על ידי 'תתקשר' הוא אמר והרים גבה
" יפה " הוא חיכה את מארק, הסתכלתי עליו במבט כועס
" לא פיג'ן " אמרתי בעצבנות וציניות
" מתאיפ לך פיג'ן " הוא אמר וחייך הסתכלתי עליו.
" באמת ? " אמרתי בטון כועס ועצבני
"יונה צחורה, ציפור הנפש, קלף מנצח בפוקר, תבחרי את הפיג'ן שלי " הוא אמר ונכנס אל החדר
" באמת ? " אמרתי וגלגלתי עיניים, בעטתי את העקבים מהרגליים והלכתי לחדר אחריו, פשטתי את שמלתי ושמתי סווצ'רטגדול של סטפן עם השורט הרגיל שאני ישנה איתו
סטפן יצא מהאמבטיה וחייך למראה הרגיל שלי בסווצ'רט הגדול שלו והשיער הפזור והטבעי שלי זרוק ועייף
" הלכתי להתקלח " אמרתי וגלגלתי עיניים כשיצאתי
" את צריכה, הריח של מארק מגיע עד לכאן " הוא אמר כשסגרתי את הדלת, ולא יכולתי שלא לצחוק קצת. הוא כ'כ דפוק. כשנשכבתי על המיה ניסיתי להמשיך בכל כוחי לכעוס עליו. ואז סטפןהתיישב על המיטה בזרועות שלובות והסתכל עליי
" ניהנית? " הוא שאל בחצי חיוך
" כן " אמרתי, " היה מושלם, מדהים פשוט… הוא" אמרתי ולא מצאתי מילה לתאר אותו ופשוט טלטלתי את ראשי בחיוך מובך
" הוא נישק אותך ? " הוא שאל כשנשכב על גבו
הידקתי את שפתיי והנהנתי כ'לא'
" אבל יש לו שפתיים ממש רכות " אמרתי בחיוך
" לא איכפת לי ממש איזה שפתיים יש לו " הוא אמר והיה לו מבט משועשע על הפנים
" תאמין לי זה חשוב " אמרתי וחיכתי " אני כ'כ נלחצת בנשיקות ריאשונות " אמרתי והודיתי
" למה ? " הוא שאל וצחק " כאילו, את נלחצת מנשיקות ? " הוא אמר מבודח, לא הגבתי
" גם אני הייתי שונא אותם אם הייתי צריך לנשק את מארק " הוא אמר מבודר, צחקתי
" אז תצאי איתו שוב ? " הוא שאל
" כה, הוא יתקשר מחר " אמרתי והסתכלתי על מבט פניו
" קת'רין פירס נלחצת מנשיקות ריאשונות" הוא מלמל לעצמו
" מה, מה כ'כ מוזר בזה? " שאלתי מצדיקה את עצמי ומסתובבת אליו
" לא יודע, זה פשוט…" הוא מנסה להסביר ומבטו משתנה כל פעם שחושב על הרגדרה שונה לסיבה " פשוט לא מתאים לך כזה, את נראת… " הוא מנסה להמשיך
" מנוסה בואי נגיד " הוא אמר וסיים את משפטו, מה זה אמור להביע
" מנוסה ? " שאלתי " פשוט לא מישהי שנלחצת מנשיקה " הוא אמר והסתכל עליי
" ריאשונה. נשיקה ריאשונה " אמרתי לו ונזכרתי באותה הפעם שישן אצלי, הטלפון שלי בדיוק צלצל, וקפצתי במקומי לשנייה ואז עניתי
" היי " אמרתי למשמע קולו של מארק
" אמרתי שאתקשר " הוא אמר, ואני חייכתי כשהסתכלתי על השעון והשעה הייתה 00:01
" לא יכולת לחכות אה " אמרתי וציחקקתי
" אני יכול להזמין אותך לפגישה שנייה כבר ? " הוא שאל ואני ראיתי אות פרצופו המבואס של סטפן, זה הרתיע אותי אבל בכל זאת הסכמתי
" בכיף מתי ? " שאלתי והתעלמתי מסטפן
" יום שני ? " הוא שאל
" טוב " אמרתי בהפתעה, חשבתי שהוא יזמין אותי להיום
" פשו היום יש לי מבחן בערב ולא ממש " קטעתי אותו לפניי שהתפדח להסביר את עצמו
" יום שני זה מצויין " אמרתי וחייכתי
" לילה טוב " הוא אמר
" לילה " אמרתי וניתקתי. גלגלתי עיניים למראהו של סטפן עושה שטויות ומחכה אותי בפניו