הבריחה – פרק שני

חיי השתנו ובכל יום אני מוצאת את עצמי נזכרת בי וברן ישובים על הדשא ונהנים כזוג אוהבים. והנה עברו כמה חודשים ועדיין אני לא מצליחה להבין את משמעות החיים.
״לין תתעוררי״ שמעתי את אמא צועקת, צעקה שהפריעה למחשבותיי והעירה אותי למציאות הנוראית בה אני נמצאת כיום.
״למה לי?״ שאלתי בכעס צועקת גם כן ונחושה להמשיך להראות את חוסר רצוני לחיות.
״כי החיים ממשיכים״ השיבה לי בדאגה בעודה נאנחת, אנחה המעניקה הצצה קלה לתחושת הייאוש שהיא חשה כתוצאה מההתנהגות שלי.
״אמא הוא מת , רן מת! והזיכרון האחרון שיש לי ממנו הוא התערבות מטופשת״
הטחתי בה את העובדות שניסיתי לשכוח ולהעלים…לסרב להן בתוקף,בזמן שאני ממררת בבכי חסר תקדים ולא מסוגלת יותר לנסות ולעכל את המציאות החדשה .
״לין את צריכה עזרה״ היא אמרה בטון קר ואדיש ויצאה מהחדר ,טורקת את הדלת מאחור וגורמת לי לחשוב שדיברה אל חולה נפש ולא אליי. תסכול רב עלה בי. שוב היא לא מבינה אותי ואת כמות סבלי העז שמתחזק יותר בכל יום ויום.
כהרגלי לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לקום מהמיטה, בועטת בפראיות בשמיכה שכיסתה אותי ומפילה אותה לריצפה, מתקרבת בצעדים מדודים לעבר הארון בו נמצאת תיבת הנגינה שרן קנה ליום הולדתי ה18 ,המכילה את הדברים שהשאיר לי לפני מותו,היו אלה מכתב קטן וטבעת כסופה.