הבריחה- פרק עשירי

התקדמתי לעבר הספרים,בקושי רואה לאן אני הולכת,מזיזה את ידיי לצדדים בניסיון לשוטט את דרכי בעלטה ומועדת.. לא מבחינה בכיסא שהיה מולי ונופלת לרצפה. מרגישה כיצד החפצים סוגרים מעליי ומפריעים לי לזוז.
כאב חד הגיע מבטני,התחלתי להיאבק ברהיטים ולבעוט באוויר כדי להוציא את עצמי מאזור הספרים והשטיחים,בניסיון לשים סוף לכאב. התרוממתי מעט,מבחינה בבליטה מוזרה ברצפה שביצבצה מבעד לשטיח ולחצה על בטני השטוחה. היא נראתה כמו מכסה של ביוב ועליה סימן חריטה קטן שמתאים בגודלו לטבעת של רן.
הבטתי בה בהשתאות 'אולי אשים אותה על החריטה' שאלתי בלבי ולאחר כמה רגעים של תהיות חסרות מוצא ושחר החלטתי להצמיד את הטבעת למקום החריטה,ולהפתעתי היא התאימה לו כאילו נוצרה במיוחד עבורו.
המכסה נפער לפתח בינוני,מעניק הצצה למדרגות קטנות הנמצאות בו ומובילות למעין מרתף ישן ומאובק. ירדתי במדרגות פסיעה אחר פסיעה,מתנשפת עם כל מדרגה נוספת וחושבת שהירידה המתמשכת הזאת לא תגמר לעולם. הקלה ניכרה בי כשהגעתי סוף סוף למדרגה האחרונה,מודה בשקט לאל ולא מאמינה לנגלה מול עיניי.
דבר לא הכין אותי למראה זה,לא האמנתי שרן הצליח להסתבך כל כך.
הכחשתי את המציאות הקיימת,מסרבת להניח לה ולעובדה שמצאתי את עצמי לבד במחסן ענקי מלא בנשקים מהסוג המתקדם ביותר.