הבריחה- פרק כפול שישי ושביעי

התארגנתי בחופזה בבגדים שהצלחתי לאתר מבין הערימות שהיו שרויות בחוסר חן על מיטתי,מודה להוריי בלחש על כך שקנו לי מיטה זוגית שאפשרה לי לישון בנוחיות לצד הבלגן, ומרגישה סוף סוף חיה ומלאת נחישות לאחר תקופה ארוכה של שכיבה ממושכת במיטה ודיכאון רב. ובמחשבה אופטימית זו ירדתי במדרגות שחיברו בין החדרים לסלון הרחב והקומה הראשונה, מבחינה באמי שהרימה את ראשה לשמע קול עקביי הנוקשים והביטה בי בהלם מוחלט בזמן שמבטה עוקב בשקט אחר כל תנועה שלי עד להגעתי לדלת היציאה מהבית. כך סובבתי את ידית הברזל העבה ומלאת העיטורים ויצאתי לעבר ביתו של ג'סי,מעניקה לרוח הקלה לפרוע את שיערי.
ההליכה היתה קצרה והעלתה בי המון זיכרונות. מצאתי את עצמי נזכרת בה בהכרות הראשונה שלי עם ג'סי,כבר בהתחלה שנאתי אותו משום שהיה כל כך מתנשא וזרק לעברי קללות,הוא לא התבייש להביע את סלידתו כלפיי ולשאול את רן מה הוא מצא בי,בנערה הקולנית הזאת.
והריבים המשיכו עד לקבוצה שפתחנו בפייסבוק,מעין צ'אט קבוצתי בו הקנטנו זה את זו. גיחכתי ,אני לא חושבת שאי פעם אשכח איך ניסיתי "לרדת" עליו באמצעות משפטים שמצאתי באינטרנט. ואחרי הנעשה בקבוצה באורח פלא ג'סי קיבל אותי בברכה והיה שם לצידי כשהייתי צריכה עזרה. בכל פעם שרן לא יכל להיות לצידי ג'סי היה.
הזיכרונות הסיחו את דעתי כך שלא שמתי לב שאני עומדת בפתח ביתו של ג'סי ודופקת קלות על דלת העץ, ממתינה מספר רגעים למענה.
למזלי הוא זה שפתח את הדלת ולא הוריו,
"היי" אמרתי לו מנסה להסתיר את שנאתי ורגשותיי המעורבים.
"שלום" השיב בחזרה, קולו מסגיר את חוסר תדהמתו להגעתי ולעובדה שאני מדברת איתו.
הפעם לא שאל אותי כהרגלו אם קראתי את המכתב והבין שאני מחפשת תשובות.
הוא הנהן וסימן לי לבוא אחריו לחדרו
ואני השתדלתי קשות לא לקלל אותו באכזריות ולקרוא לו רוצח ,מודעת לתחושת החלחלה שאופפת אותי בקרבתו.
שתיקה מתונה שררה בין שנינו כשהיינו בחדרו
"אתה מתכוון לשתוק עוד הרבה?" קטעתי את הדממה בחוסר סבלנות.
"הייתי צריך לזכור שאת מעצבנת,אני מחפש את המילים לומר את זה" אמר בכעס,מצית את פתילו הקצר.
"לומר לי את מה? מה קורה פה?" שאלתי מיואשת מהמצב ,מרגישה את גופי עולה בלהבות מהעצבים הקרבים.
"טוב אז רן חי" הודיע קצרות ,מסדר את חולצתו והותיר אותי לראשונה בחיי פעורת פה וחסרת מילים עם עיניים בולטות ופקוחות לרווחה.
מילותיו הדהדו בראשי במנטרה החוזרת על עצמה 'רן חי,רן בחיים..'