הבריחה… בעקבות ההצעה של nhbxeh

נחתנו בשדה התעופה בדיוק כשהתחלתי לנמנם, פקחתי את עיני בפתאומיות וראיתי את אלכס עומדת מעלי.
"קומי כבר, יש לנו חמש דקות, את יוצאת עכשיו ומתיישבת איפשהו, אני אצא אחרי זה כדי לא למשוך תשומת לב רבה מידי, הבנת?" היא שאלה ואני הנהנתי וקמתי באיטיות.
"למה אנחנו לא יכולות לצאת ביחד?" שאלתי ופתחתי את המנעול.
"את לא באמת מצפה שאני אענה על שאלה כזאת מטופשת? ועוד אחרי שעניתי עליה מקודם?" היא שאלה בציניות ואני מיהרתי לצאת משם, לא ממש אהבתי את הילדה הזאת, היא כל הזמן פגעה בי והעליבה אותי.
החלטתי לעזוב אותה בשדה התעופה.
התיישבתי על כיסא ליד המעבר שהיה קרוב לשירותים וחגרתי, בלעתי את רוקי כשהרגשתי את כאב האוזניים המוכר שליווה את הנחיתה.
אלכס התיישבה מולי לפתע וחגרה בזריזות, המטוס המשיך להנמיך עד שהרגשתי את האוזניים שלי משתחררות והדלתות של המטוס נפתחו, הקברניט הודיע שנחתנו ואלכס מיהרה להוביל אותי ליציאה, לפני שמישהו הספיק לשאול כבר היינו מחוץ לשדה התעופה.
"את יכולה אולי להגיד לי איפה אנחנו?" שאלתי את אלכס כשאני מביטה בחוף המדהים שנגלה לעיני.
"אנחנו בברבדוס." היא אמרה באגביות כאילו זה לא מקום נופש מהיקרים בעולם.
"איפה נישן? את יודעת כמה המלונות עולים כאן ללילה? זה הקריביים!" אמרתי והיא נענעה את ראשה כאילו אומרת: מה לעזאזל יש לילדה הזאת במקום מוח?
"בטח שאני יודעת. אני נולדתי וגדלתי כאן! ואני מאוד מצטערת, אני לא יודעת מה איתך אבל לי יש בית לחזור אליו." היא אמרה ונעלמה בהמון האנשים שעזבו את המקום.
"תודה על העזרה?" מלמלתי לעצמי כשאני מתיישבת על ספסל קרוב.
הערב ירד, ואני הבנתי שאין לי איפה לישון. הבטתי בספסל העלוב כשאני מתחילה להראות סימני שיגעון ראשוניים ואומרת לו: "זה רק אתה ואני ספסל קטן."
נשכבתי עליו ונרדמתי, לאחר הלילה בשירותים של המטוס יכולתי לישון כמעט בכל מקום.
התעוררתי מקולות לחישה, פקחתי את עיני באיטיות כשאני מקווה עדיין להירדם וראיתי מעלי שלושה דמויות.
"הצילו! שודדים אותי!" צעקתי כמו משוגעת ומיד יד נשלחה לפה שלי והשתיקה אותי.
"תרגעי כבר משוגעת אחת, זו רק אני!" אלכס התקרבה אלי והתיישבה לידי, מיהרתי לקום ונתקלתי בשני האנשים האחרים.
"אמא'לה!" צעקתי עוד פעם אלכס דפקה את הראש שלה ספסל ומיהרה להושיב אותי בחזרה.
"תכירי, אלו הם הדודים שלי: זאת ג'ני וזה מייק, באנו להביא אותך אלינו הביתה ולתת לך מקום לישון, אבל אם תמשיכי לצרוח ככה אנחנו נלך!" היא אמרה ואני השתתקתי.
הבטתי בדודים של אלכס, מייק היה שחור לחלוטין אבל ג'יני הייתה אפילו מאוד בהירה, למייק היה שיער שחור קצוץ ועיניים שחורות וג'יני הייתה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות ורזה בצורה יוצאת דופן, כשהבטתי על שלושתם ביחד פשוט לא הבנתי איך הם דודים, הם כולם היו כל כך שונים אחד מהשני.
"אתם לגמרי שונים, במראה שלכם…" אמרתי בשקט כשהם הובילו אותי בין כל מיני רחובות.
"ברור שאנחנו שונים! אני בכלל מארצות הברית, אני קרובה ממש רחוקה שלהם! אבל בינינו, אני מאמינה שאני בת של פיה ויום אחד היא תחזור לקחת אותי…" ג'יני לחשה לי באוזן ולא הבנתי אם לקחת את זה ברצינות או לא.
"אל תקחי אותה ברצינות, היא די מוזרה למען האמת… היא מאמינה בחייזרים." אמר מייק ואלכס צחקה.
המשכתי ללכת בשתיקה והם דיברו ביניהם עד שהגענו לבית לבן ובינוני, הם פתחו את הדלת בשקט והכניסו אותי פנימה, אלכס מיהרה לעלות איתי לקומה השנייה ונכנסה איתי לחדר קטן כשהיא סוגרת את הדלת מאחוריה.
"את עכשיו הולכת לישון פה על הספה, ואני לא שומעת ממך כלום עד הבוקר, מבינה?" היא שאלה ואני הנהנתי בלחץ, לא רציתי לחזור לישון על הספסל אז שיתפתי איתה פעולה.
ברגע שנשכבתי נרדמתי, הייתי עייפה מאוד לאחר היומיים האלו ואלכס אפילו לא הספיקה להביא פיג'מה לפני ששקעתי בחלומות.