הבריחה אל שום מקום – פרק 6

יורי איננו.
הידיעה הזאת הטילה עליו אימה, אימה נוראית ומוחשית, הוא חש שליבו עומד לפקוע, הכיצד יתכן הדבר? והלא יורי היה איתנו כל הזמן!
ואז, כמו ברק הלם במוחו והוא נזכר, יורי לא חזר איתנו מההר! הוא נותר שם מסיבה עלומה כלשהי!
"דקי," הוא קרא בקול רועד, "אני יוצא לחפש את יורי, אסור לי להפקיר אותו לגורלו בסופה הנוראית הזאת!"
– "דניאל, חשוב על זה, זה טירוף! הסופה הזאת כל כך נוראית והסיכוי למצוא כעת את יורי הוא אפסי!"
– "זה לא אכפת לי, אני יוצא לחפש אותו וגם למצוא"
– "אם כן אני באה איתך, לא אתן לך ללכת לבד!"
דניאל פנה אל אורי שהצטופף בסמוך לו וצעק לתוך אוזנו, "אני ודקי יוצאים לחפש את יורי, תגיד לכולם שלא יצאו עד תום הסופה, ו… תתפללו עלינו שנצליח!"
"אתם תצליחו!" אמר אורי, "אני בטוח."

דניאל ודקי יצאו בריצה שפופה מאזור המחסה, "תני לי יד," אמר דניאל, "שלא תאבדי לי חלילה."
הם רצו במהירות לכיוון ההר, תוך שהם צועקים בגרון ניחר, "יורי! יורי! היכן אתה!", המדורה שבראש ההר כבר כבתה מזמן, החשיכה כבר ירדה על הארץ ורק מעט אור הציץ ממערב, הם רצו במהירות, רטובים עד לשד עצמותיהם, זה כלל לא היה אכפת להם.
"היכן הוא יכול להיות?" דקי כבר הייתה קרובה לדמעות, הם המשיכו לצעוק בקול הרם ביותר שיכלו להפיק מפיהם ולא חדלו לרגע מריצתם.

האכזבה שחיכתה להם בראש ההר, עת הבינו כי יורי גם לא כאן הייתה עצומה, הם הרגישו שהמזל שוב מחשיך להם את פניו, התחושה הייתה נוראית.
הכל אבוד.
אך דניאל לא התכוון לוותר, לא היום, בעוד הם אוחזים ידים ירדו השניים מראש ההר והמשיכו לחפש בכל מקום אפשרי, "אין אפשרות לוותר!" צעק דניאל תוך שהדמעות זולגות מעיניו, מתערבות להן עם הגשם שהרטיב אותו וגרם לשיניו לנקוש, "זה יורי שלנו ואנחנו מחוייבים להצילו!" הוא שאג אל הרוח.
"עוד לא חיפשנו בצד השני של האי," אמרה דקי, "בוא נרוץ לשם כמה שיותר מהר, לפני שחלילה…." היא לא יכלה להמשיך, הדמעות חנקו את גרונה.
ואז קרה דבר שגרם להם להעצר.
רעם נורא קרע את השמים.
רעם, שלאחריו הוארו השמים.
ולאור הברק –
הם ראו,
ראו את יורי עומד בראש הצוק, צעיפו מתנפנף לו ברוח.