הבריחה אל שום מקום – פרק 3

יללה נוראית קרעה את הדממה. לא הייתה זאת יללה של חיה, גם לא יללת אדם. זאת הייתה יללה מסוג אחר.
יללה לא אנושית.
יללה שחודרת לנבכי הנפש וקורעת את הנשמה.
בתנועה אינטנסיבית לפתה אילי את ידו של ים בעוצמה אדירה וכמעט שהפילה אותו. אפילו מוריס שהחזיק את עצמו כנער אמיץ שלא ירא מכלום כמעט התעלף מפחד. היללה לא נשמעה יותר מחמש שניות אך בעיני השלושה היה נראה זה כנצח.
וברגע הבא פרצו הם בריצה מבוהלת – עמוק לתוך המערה, הם לא שתו את ליבם לעטלפים שפרחו בבהלה, גם לא למים שזרמו בזרזיף קל מהקירות, הם שעטו במהירות להמשך המערה ולאחר חמש דקות יצאו אל אוויר העולם.

"היכן הייתם? חיפשנו אתכם זמן רב!" קיבלו את פניהם שאר הנערים ורק אז שמו לב לפניהם המבוהלות.
לאחר ששמעו מפי מוריס את הסיפור המוזר והמפחיד אמר דניאל: "עבר עלינו יום קשה ומעייף, בואו נלך לישון כעת ומחר נלך לחפש כולנו אחר מקור מים."
"היכן נישן?" שאל אייל, "יש לך כאן איזה מלון בשבילנו?"
הנערים פרצו בצחוק ששיחרר מעט את המתח, "נשכב כאן סביב המדורה שאותה נקטין תכף, רק בבקשה אל תתחילו לשוטט לי כאן באי," אמר דניאל.

ההתארגנות לשינה לא ארכה זמן רב ותוך מספר דקות כבר נשכבו כולם על החול הרך ושקעו בשינה.
או שלא.
דניאל לא הצליח להירדם, דאגות רבות מילאו את מוחו: ומה אם לא ימצאו אותנו? הרי יש כאן מליוני איים זהים לחלוטין! מה נעשה כאן? מה נאכל? מה נלבש? הרי הבגדים לא יחזיקו זמן רב. האם נצטרך להתחתן כאן ולהקים משפחות? במוחו הוא כבר דמיין את האי בעוד מאתיים שנים, עמוס במשפחות וילדים יחפים שמעולם לא ראו תרבות אחרת… המחשבות לא נתנו לו מנוח.

דמות אפלה זחלה לעברו בשקט. זה היה יורי, "דניאל, יש בעיות," הוא אמר במבטאו הרוסי, המתגלגל.
– "מה קרה?"
– "אחת הילדות, שירה שמה, היא רק בת שתים עשרה והיא בוכה כבר הרבה זמן, היא מדביקה את כולם מה עושים?"
– "אני בא יורי."
דניאל מעולם לא היה טוב בשמרטפות, תמיד היה מתחמק מלשמור על אחותו הקטנה, וכאן, הוא צריך להרגיע ילדה שקטנה ממנו בפחות משלוש שנים. אך כמו בפלא, כששמעה שירה את דבריו המרגיעים של דניאל נרגעה ונרדמה תוך דקות.
דניאל חזר אל מקומו.
"אתה ממש טוב!" התפעל יורי, "לילה טוב."
ליל מנוחה.
אינספור כוכבים מציצים מלמעלה.
מלטפים במבטם.