הבריחה אל שום מקום – פרק 2

צינת הערב כבר הורגשה בבירור עת שבו הנערים והנערות נושאים את שללם.
"כדאי שנזדרז בהקמת המדורה," אמר דניאל. "תכף תרד החשיכה ולא נוכל לראות כלום".
חבורת הנערים הגדולה פנתה אל אזור החוף שם לא מצויים חומרים דליקים והסיכוי שתפרוץ לפתע דליקה הוא אפסי. בכוחות משותפים הוקמה המדורה, מלאכת ההדלקה היתה קשה מעט יותר אך לבסוף, תרמו לכך המשקפיים הגדולים של שלומית- ניצתה האש בענפים והמדורה החלה לבעור באש גדולה ויפה.
הישיבה בצוותא סביב המדורה, גרמה לכולם לחוש חום ואחדות, אף על פי, ואולי רק בגלל מצבם שנראה כה עגום.
"אני רעב," ליחשש מישהו.
"גם אני," נשמע קול נוסף.
"התרמיל שלי לא נרטב במים ולמזלינו יש בו אוכל רב," אמר יורי.
וכך ישבו להם כולם סביב המדורה הגדולה, קרוב לשלושים נערים ונערות שגילם לא עולה על גיל ארבע עשרה, אף אחד לא פצה את פיו, שתיקה לא מפוענחת שררה באוויר ודניאל תהה לעצמו –
האם זאת שתיקה של אחדות? או שמא אין זאת אלא שתיקה של דכאון? כך או כך, מוטב ולנסות להפיג את השתיקה. אך לפתע הזדעקה ציפי בחרדה נוראית:
"ים, מוריס ואילי אינם! הם לא חזרו מהחיפושים!! מה עושים?!"
הבהלה תפסה את כולם ורגשות אשמה צפו להם באוויר: הכיצד לא שמנו לב להעדרם של ידידינו? מדוע לא זכרנו אותם? ומה נעשה עכשיו?
אפילו דניאל לא הצליח למצוא מילים בפיו, הוא התאבן על מקומו…

שעתיים קודם לכן:

החבורה הקטנה פילסה לה דרך בין עצי היער, "זהו אי מרהיב ביופיו!" שרקה אילי בהתפעלות.
"ראו, יש כאן גם מזון בשפע, פירות בשלל סוגים וצבעים ואינספור פטריות," הצטרף ים. "…שעשויות ליהיות רעילות" השלים מוריס.
"אני חושב שכבר כדאי לחזור" אמר ים, "ראינו כבר את כל מה שרצינו."
משהו מוזר תפס לפתע את עיניו של מוריס: "מהי זאת המערה שנמצאת שם בראש ההר?"
"אם אתה רוצה לא אכפת לי אם נקפוץ לשם רגע" אמר ים.
לאחר מספר דקות של טיפוס במעלה התלול של ההר הגיעו השלושה לפתח המערה ולאחר שהדליקה אילי את הפנס שהיה עימה נכנסו הם פנימה.
"סתם מערה משעממת ורגילה לכל דבר," אמר ים, "בואו נחזור". אך כשפנו לצאת מהמערה הסתכל מוריס הצידה והדבר שראה שם גרם לו לעצור על עמדו.
"ראו, יש כאן עוד פתח כדאי להיכנס," הוא אמר.
השלושה נכנסו אל המערה השנייה ומה שראו שם גרם להם לעצור על מקומם באימה.
שורות שורות של כוכי קבורה היו מסודרות מכל הכיוונים, שברי עצמות וגולגלות מוזרות התגוללו על הריצפה והד מוזר נשמע שוב ושוב.
"בררררר… בואו נצא מכאן," אמרה אילי.
אך לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת נשמעה חריקה ופתח המערה נסגר ונאטם על ידי סלע ענקי, הפנס של אילי בקושי הצליח להפיג את החשיכה הנוראית וצללים מוזרים החלו לרצד סביב על הקירות. אימה נוראית נפלה על כולם.
אך זאת רק הייתה הקדמה.
השקט שלפני הסערה.
כי לדבר שארע בשניות הבאות הם לא היו מוכנים…