הבריחה אל הלא נודע-פרק ראשון

רצתי לאורך הסמטה. הסתכלתי לאחור, לא ראיתי אותו. התנשפתי, חשבתי שאני עומדת להיתעלף. שמעתי צעדים. הסתתרתי מאחורי הפח. הצעדים התקרבו. ראיתי אותו, שער חום עם עיניי דבש, טיפה גבוהה ממני. קיוויתי שהוא לא ישים לב אליי. הוא הסתכל על הפח, אבל הוא לא ראה אותי. באותו רגע הרגשתי כאב חד בצידי גופי. צרחתי. הוא התקרב אליי, המום. הוא נגע בי, והכל החשיך.

שהתעוררתי הדבר הראשון שחשבתי היה איפה אני? הדבר השני היה איזה חלום מוזר היה לי!
חלמתי שמישהו רדף אחרי. ואני רצתי ורצתי ורצתי עד שהגעתי לאיזה סמטה. התחבאתי ואז הרגשתי כאב חד. ואז הכל החשיך.
הסתכלתי סביבי וקלטתי שזה לא היה חלום. זה היה אמיתי. קמתי מהמיטה. לא זיהיתי איפה אני. המקום כולו מברזל. הלכתי למסדרון. שמעתי רעשים כמו מכונות, אבל לא ראיתי שום מכונות… "מה הולך כאן?" לחשתי לעצמי.
התקדמתי לעבר הרעש. הגעתי לעבר חדר מוזר, היו שם מאות מיטות, אולי יותר! התקרבתי לעבר אחד המיטות. ראיתי איש זקן. היה מיתחת למיטה מגירה רציתי לפתוח אותה. אז התקרבתי לעבר המגירה. ניסיתי לפתוח אותה.
"את לא תצליחי, יקירתי" לא הבנתי מאיפה הרעש. הסתכלתי סביבי.
"את לא תצליחי, יקירתי" הסתכלתי למטה לעבר המיטה. "את לא תצליחי, יקירתי" הזקן דיבר. התרחקתי ממנו. נתקלתי באחת המיטות. במיטה היה את אותו איש זקן. גם הוא התחיל להגיד "את לא תצליחי, יקירתי" הסתכלתי סביבי. בכל המיטות היה את אותו הזקן. כולם התחילו להגיד כל מיני דברים בשפה שלא הכרתי. ניסיתי לזהות את השפה אבל לא הצלחתי. השפה הייתה נשמעת כמו מכונות מקולקלות.