הבית שלי 2 (פרק 1)

זו תמונה.
שלי… עם ברנדון.
כשאורן וקלואי באולם.
וכולם מסתכלים עליי.
שלי עם ברנדון.
מלפני חמש דקות.

מכירים את ההרגשה הזו של הכאב? שהכאב הרגשי הופך להיות פיזי. ממש בלב. אני מרגישה כאילו נדקרתי. אבל זה לא מה שמכאיב לי שלילי דקרה אותי. אני עשיתי את זה לאורן. אני עשיתי את זה לקלואי.
כולם מסתכלים עליי, אני מאתרת את קלואי ורואה את המבט המסכן שלה, ואורן… אני אפילו לא רוצה להסתכל עליו. השתיקה סוררת, והדלת נפתחת, ברנדון נכנס. יופי. בדיוק האיש האחרון שרציתי.
אני רואה את המבט שלו, ואז הוא מסתכל על קלואי.
אני מתחילה לרוץ החוצה ודוחפת אותו בדרך, וברגע שאני יוצאת אני שומעת המון צעקות של:
"כלבה בת כלבה!"
"זה לגמרי אשמתו!"
"מסכן הג'ינג'י"
"תמיד ידעתי שהיא שרמוטה"
"איזה ערס הברנדון הזה" ועוד המון כאלה ואני רצה.
למה לילי עשתה לי את זה?
למה היא התנהגה כל כך מוזר?
בגלל זה היא שאלה לאן אני הולכת?
בגלל זה שמעתי שמצלמים אותי?
היא תכננה את זה.
אבל למה?
האם דיינה שכנעה אותה? הן באותו חדר…
אני מתחילה לרוץ עד שאני מגיעה למסדרון החשוך הזה עם הלוח מודעות, יש שם פרסומת גדולה של תחרות הכשרונות.
אני תולשת את הפוסטר ומתחילה לדרוך עליו בזמן שאני אומרת: "לעזאזל! לעזאזל! לעזאזל!"
ודמעותיי פורצות החוצה.
אני מתיישבת שם עד שמחשיך, אבל אני לא זזה משם כבר קמה שעות, אבל אני לא יודעת מה השעה, עד שפתאום כמה אנשים באים ואחת מהם מצביעה עליי ואומרת: "היי תראו! זו ההיא מהתמונה המנצחת בתחרות!" אומרת וממשיכה כשהיא מדברת אליי: "ברנדון לא הצביע, קלואי הצביעה למינדי וקירה וטים הצביעו לך".
"מה קרה? עצובה שגילו אותך?" שואלת מישהי אחרת.
"אל תדברו איתה בכלל" אומר אחד הבנים ומוסיף: "שניהם בגדו בחברים שלהם ככה. אני בטוח שהיא סתם פיתתה אותו, אני מכיר את ברנדון. האח שלי לא יעשה את זה".
"כן" מסכימים כולם.
"זה הוא נישק אותי וזה היה חד פעמי!" אני נעמדת ומשיבה להם.
"אנחנו מכירים את ברנדון כבר הרבה זמן. תגידי עליו מה שאת רוצה, אבל בוגד הוא לא היה. ואת… ובכן. את יתומה, מי יודע מה תעשי בשביל תשומת לב" אומר מישהו.
"אני לא יתומה!" אני אומרת ומסתובבת.
אני כן יתומה.
למה אמרתי את זה?
"מי ההורים שלך?" שואלים כולם.
"לא משנה" אני אומרת ורצה לחדר בזמן שאני שומעת קללות.
אני רואה שעון גדול, עכשיו שמונה.
לא אכלתי, אבל אני לא רעבה.
לא התקלחתי.
מכל הבכי הזה, אני רוצה פשוט לישון. אבל איך אכנס לחדר כשקלואי שם?
אני מגיעה למחוץ לחדרי, ומניחה את ידי על הדלת, אבל משהו מונע ממני לפתוח, ולא אכנס לחדר עד שלא אבין למה לילי עשתה לי את זה.
אני הולכת לחדרה ונכנסת ורואה אותה צוחקת.
"אוקיי לילי! את הולכת להסביר לי עכשיו איך עשית לי את זה!" אני צועקת אך קולי נשבר באמצע ודמעות ממשיכות את המשפט.