הבית שלי (פרק 5)
כל מה שרציתי זה בית, בית משלי…
***
בוקר.
אני לובשת חולצה ירוקה עם הסמל של דיג, מכנס ארוך שחור וג׳קט חום. אני אוספת את שערי ל׳קוקו׳ ויוצאת לכיוון השיעור הראשון, ביולוגיה.
אוי! איך אני שונאת את השיעור הזה.
בעוד אני מביטה במערכת השעות אני הולכת וכמעט נתקלת באורן, הוא עוצר אותי.
אנחנו מתקדמים ביחד לכיתה, זה שיעור משותף.
״אז… את מופיעה בתחרות כשרונות הזו?״ שואל אותי אורן.
״אני כשרונית במשהו?״ אני שואלת ואחרי שתיקה מוסיפה: ״אתה יכול לצלם משהו. אתה טוב בצילום״.
אנחנו מגיעים לכיתה והוא ממשיך לשתוק.
אני לא מקשיבה בשיעור בכלל, אני יושבת לבד.
באמצע השיעור קורטני נכנסת באיחור והמורה הזו מושיבה אותה לידי.
יופי!
קורטני הזאת לא ירקה לכיווני מהרגע שהגעתי.
זה בערך מה שאני עשיתי…. אבל, זה לא יפה לקבל ככה חדשים!
קורטני מתעלמת ממני ולא אומרת מילה, והיא הראשונה שיוצאת מהכיתה כשהשיעור נגמר.
או שהיא ממש רעבה, או שהיא פשוט שונאת אותי.
״אמנדה!״ אני שומעת קריאה מאחוריי, זו לילי.
״היי! אני יכולה לצייר אותך?״ שואלת.
״מה?״ אני שואלת בחזרה ואנחנו מתקדמות ביחד לחדר האוכל.
״לתחרות כשרונות. אפשר לצייר אותך?״ שואלת לילי.
״בטח…״ אני עונה, לא כל כך בטוחה בתשובה שלי.
ניק עובר ביני לבין לילי, כתפו נותנת לי מכה בכתפי.
אני עוצרת ומשפשפת את כתפי, וברנדון עובר ככה גם הוא.
״ממש בכסאח איתך, אה?״ שואלת לילי.
״אין לך מושג כמה״ אני עונה ואנחנו נכנסות לחדר האוכל.
***
״זהו?״ אני שואלת, נמאס לי לעמוד ולחייך כבר שעה עד שלילי תגמור לצייר אותי.
״זהו!״ אומרת ומסובבת אליי את הציור.
אני המומה, ולא מהמובן הטוב.
״זה… זה פרח!״ אני עונה מופתעת.
״כן… פשוט רציתי שמישהו יארח לי חברה בזמן שאני מציירת, ולא היית מסכימה אם לא היית חושבת שאני מציירת אותך. אבל הורד הזה. לא מקסים?״ שואלת לילי.
אני מודה, היא מציירת יפה, אבל לא יצאתי מהשוק. הייתי בטוחה שהיא מציירת אותי, לא ורד בגינה מקסימה.
״יפה״ אני עונה ואנחנו יוצאות מחדר האומנות כשהציור בידה.
״את לא מופיעה בתחרות?״ שואלת לילי.
״לא״ אני עונה כשליאו מגיע מאחור.
״היי ליאו״ לילי אומרת.
״היי״ משיב.
לילי מציגה לו את הציור והוא מוחא כפיים, בעוד הוא מחמיא לה אני הולכת במהירות, לא יודעת למה.
אורן מגיע מאחור, ובלי לומר מילה הוא מראה לי את המצלמה שלו.
הוא מקרין לי סרט קצר שקוראים לו ״אלוף הבננה״ שהוא ביים בכיכוב ניק.
ניק.
ניק!!
״יפה, יש לך סיכוי טוב״ אני אומרת והולכת מהר, לא יודעת למה אין לי חשק לדבר עם אף אחד.
נתקלת בברנדון.
רואים איזה מזל יש לי?
״היי״ אומר, אני ממשיכה ומתעלמת.
היי?
הייתי בטוחה שהוא עומד להציק לי, אבל אין לי בעיה.
אם זה המשחק, גם אני אשחק.
תגובות (1)
!!!!1
סיפור ממש יפה, עלילה חמודה ומעניינת.
ניחוש: אורן נהיה חבר של המגעילים והוא גורם להם לנסות להתנהג אליה נחמד.