הבית שלי (פרק 18- פרק אחרון לבינתיים)

"אני שומרת את התינוק".
"מה? אבל איך? יעפו אותך!" אני אומרת.
"זה גם חיים" אומרת ומניחה יד על בטנה.
"וכמה שלא תכננתי להיכנס להיריון בגיל 17, או להיות אמא בגיל 17, ועוד בלי בעל, זה חיים. ואני לא הייתי רוצה שיהרגו אותי בגלל הגיל שבו נולדתי" ממשיכה ואני מחייכת.
אני ממש מופתעת ממנה לטובה.
"אני אדבר עם כריס" אומרת.
"או טרייסי" אני אומרת.
"מה? טרייסי מחליפה את כריס?" שואלת קלואי בהפתעה.
"לא יודעת, אבל היא רוצה שאדבר איתה בהפסקה" אני אומרת.
"ההפסקה היחידה שיש היא לפני ההכרזה" אומרת קלואי ומוסיפה: "מעניין למה דווקא את".
"באמת שאני לא יודעת, אבל כולם מוזרים היום" אני אומרת.
"כן, מאיפה כולם יודעים שאת ואורן זוג?" שואלת קלואי.
"כולם יודעים שאני ואורן… אממ… זוג?" אני שואלת בביישנות.
"בטח! משום מה כולם דיברו על זה שהחדשה המוזרה יוצאת עם הג'ינג'י החמוד" אומרת ומוסיפה: זה מה שאומרים, לא מה שאני חושבת!"
"מוזר" אני אומרת ונשכבת על המיטה.
"מעניין מה יוצג בתחרות" אומרת קלואי.
"מה הסגנון שלך? קומדיה?" אני שואלת.
"ממש לא! רכילות זה הסגנון שלי, ושל כולם כמעט! שנה שעברה הייתה איזו נערה שהיתה גבוהה בכיתה ט' ואמרה שהיא בת 15, כמו כולן. הסרטון הזוכה היה שיחה מצולמת שלה ושל החברה הכי טובה שלה שבה היא מודה שהיא בת 17, ונשארה כיתה בגלל טיפשותה. זה היה קורע! אבל הנערה הזו כבר לא לומדת כאן. השנה היא לא חזרה, כנראה ההורים שלה חזרו מהמשלחת ולקחו אותה מדיג" אומרת קלואי ומוסיפה: "היא היתה ממש עשירה. איזה כיף למשפחה של כריס, או למשפחה של אחד המורים או העובדים כאן. את יודעת כמה עשירים הם? אפילו המנקים!"
"אוקיי" אני אומרת וקמה לכיוון חדר המקלחת.
"אני הולכת למקלחת ואז לישון, זה יום מעייף" אני אומרת ונכנסת.
***
אני קמה בחגיגות, מתרגשת לקראת מופע הכשרונות.
אני אוספת את שערי בצמה ולובשת גופייה בצבע תכלת (שקלואי השאילה לי) וג'ינס כהה ארוך בגזרה צמודה (לילי השאילה לי ושכחתי להחזיר).
אני יוצאת ורואה שעוד מוקדם בבוקר, בערך 7. התחרות מתחילה ב8, אז אני נכנסת לאולם בו מציגים את הדברים ורואה המון כיסאות, על הבמה בצד שולחן שופטים עם ארבע כיסאות, בצד השני עמדת נאום, כנראה של המנהל ומסך אדום מפואר מאחור, וכל הבמה הענקית ריקה. אני רואה כמה עובדים מסדרים את התאורה ואת המקום, ומנקים מקרצפים, אני מביטה ברצפה ורואה את השתקפותי בבירור, הם מאוד משקיעים, אני יוצאת ומחכה בכניסה עד שאורן בא, ואנחנו נכנסים ביחד ומתיישבים בשורה הראשונה, שם יושבים רק המתמודדים אז מסלקים אותי לשורה השנייה.
לילי נכנסת ומתיישבת לידי, עם מצלמה בידה.
"למה מצלמה?" אני שואלת.
"ביקשו ממני לצלם את האירוע" אומרת והתחרות מתחילה.
אני לא כל כך מקשיבה, אבל אז משודר הסרט של אורן, והוא באמת מאוד מצחיק, הוא גם היה האחרון, אני מסתכלת על קלואי, ורואה שמבטה עצוב, ורואה שהכיסא של השם ברנדון ריק. מה קרה?
"אנו יוצאים עכשיו לחמש דקות הפסקה ומיד חוזרים" אומר כריס.
ההפסקה.
אני נשארת במקום בזמן שהאולם מתרוקן, טרייסי הולכת לעמוד לידו וקוראת לי.
"ג.. אמנדה. אני רוצה שתשבי, גם אתה כריס" אומרת ומתחילה.
"ובכן, אמנדה, לפני 15 שנים אני וכריס התחלנו לצאת, ולפני 16 וחצי שנים נפרדנו" אומרת טרייסי וכריס אומר: "את נטשת אותי".
"וזה היה בגלל שהייתי בהריון" אומרת.
אוי לא.
אוי לא.
אוי לא.
"אמנדה…" אומרת ואני קמה.
"אני הייתי צעירה, אז מסרתי את התינוקת לאימוץ בשם גרייס, אין לי מושג למה קוראים לה אמנדה. אני חושבת שאת וכריס כבר הבנתם אותי" אומרת ומסתובבת עם הגב אלינו. לבי פועם במהירות, גם הוא נראה לחוץ.
"לא…" אני אומרת ומתרחקת.
זה לא הגיוני.
ההורים שלי מתו.
קוראים לי אמנדה. אמנדה! זה השם שלי!
ההורים שלי מתים. הם לא חיים! הם לא… לא… פלצנים!
אני בורחת מהאולם, נתקלת באורן בכניסה, הוא נראה שואל. אני רצה כמה שיותר רחוק בטירה, לא מסתכלת על הרצפה ונתקלת בגוף.
ב… ברנדון?
"מה קרה?" שואל.
"כלום" אני עונה, אבל דמעותיי כבר עונות לו.
"למה לא שפטת?" אני משנה נושא.
"לפעמים אני מרגיש… אבוד, וזה נראה לי כל כך שגוי…" אומר, ואני באמת מופתעת.
"זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו" אני אומרת, והוא מסתכל סביב, ריק.
"רק אנשים מעטים יכולים להבין" אומר ואנחנו שותקים, לפחות שתי דקות עד שהוא מתקרב אליי ומנשק אותי.
לא נשיקה צרפתית כמו שכולם חושבים, רגילה ועדינה.
קליק!
אני נבהלת וקופצת אחורה ואומרת: "טוב.. אני חייבת לחזור… אורן וזה, ביי!" אני אומרת ומתחילה לרוץ, אבל לא יודעת לאן.
בחיים לא הרגשתי כל כך מוזר, גופי רועד בזמן הריצה, ואני חושבת שכבר הכריזו על הזוכה עד שאני מוצאת את האולם (שטפתי פנים והכל).
אני נכנסת לאולם ורואה את אורן יושב מקדימה, כמעט כולם במקומותיהם, לא רואה את טרייסי, כריס עומד בצד ונראה מרוחק בזמן שלילי מדברת איתו.
"לפני ההכרזה, יש עוד משתתפת שרצתה להראות לנו. לילי, בבקשה" אומר כריס והולך למאחורי הקלעים בריצה.
אני עדיין עומדת בכניסה בזמן שלילי מפעילה משהו במקרן.
זו תמונה.
שלי… עם ברנדון.
כשאורן באולם.
וכולם מסתכלים עליי.
שלי עם ברנדון.
מלפני חמש דקות.