הבית שלי (פרק 16)

מבחינת הרגשות שלי והמחשבות שלי שהתערבבו אני מרגישה כל כך… כל כך… אבודה!!
ראשי מוצף במחשבות עד שאני נרדמת, ומתעוררת שעה לפני השעון המעורר.
כשאני יושבת על המיטה ראשי מתמלא באותן מחשבות של אתמול, ואני קופצת על רגליי, ואחר כך נופלת על המיטה בכבדות.
אחרי שאני מתארגנת ויוצאת לשיעור בראשי ישנה רק מחשבה אחת: איך אני יתנהג אל אורן אחרי שגיליתי שיש לי משהו אליו??
האמת, אני לא יודעת אם אני מרגישה משהו אליו.
אני יודעת ששמחתי שהיא נישק אותי, אבל… מה זה אומר?
אני חייבת לדבר עם מישהו שמבין בזה.
"לילי!" אני צועקת שאני רואה אותה.
היא שוב מחייכת את אותו חיוך מפחיד ואומרת: "היי! לאן את הולכת היום?"
"לא יודעת, לחדר?" אני שואלת ואומרת: "אני צריכה לדבר איתך".
"אני חייבת ללכת" אומרת ומסתלקת.
החיים שונאים אותי, ואוהבים אותי בו- זמנית.
אני מתהלכת במסדרון שמחובר למעונות של אורן, עד שאני רואה אותו מגיע.
"היי" אני קוראת לו.
"היי" מגיע אליי.
"מה בסוף עם דיינה?" שואל ישר.
"כן, בנוגע לזה… נעמיד פנים בכל פעם שהיא תגיע?" אני שואלת.
"הוא מסתכל למטה ואומר.
"אולי לא חייבים להעמיד פנים".
הוא… הוא אומר מה שאני חושבת?
אני מתחילה לגמגם קצת, הוא מסתכל עליי, כנראה רואה את המבט השואל שלי.
הוא מנשק אותי.
לעצור??
לא לעצור??
בחיים לא הרגשתי ככה בעבר.
שמחה, מבולבלת, עצובה. אוי… מה קורה לי?!
הוא מפסיק ואני אומרת: "בסדר" וצוחקת.
ואנחנו הולכים לשיעור הראשון, ידינו משולבות זו בזו.
***
אני חוזרת לחדר וקופצת על המיטה, קלואי נכנסת עם חיוך ואנחנו אומרת בו זמנית: "תקשיבי יש לי משהו חשוב לומר!"
אנחנו צוחקות ואז היא אומרת: "אם את שמחה ככה העולם התהפך! דברי!"
"ובכן, אני… אני מתכוונת ש… כאילו…" אני לא יודעת איך מספרים דבר כזה.
"דברי" אומרת.
"אורן נישק אותי" אני אומרת מהר מאוד.
היא פוערת את פיה. מה? אני עד כדי כך גותית בעולם הזה?
"מזל טוב" אומרת שהתלהבות מוזרה. קלואי הרבה יותר נחמדה משחשבתי.
ברצינות.
כשהגעתי לדיג היא נראתה לי מגעילה, שנאתי את דיג.
עכשיו…
אני מתה על המקום הזה!
"נישקתי את ברנדון והוא לא עצר! הוא לא עצר!" התחילה לקפוץ קלואי.
"מזל טוב" אני אומרת לה.
"ממש טעיתי לגבייך" אומרץ קלואי וממשיכה: "בהתחלה חשבתי שאת גותית, מתבודדת. את ממש… נחמדה!"
"תודה" אני אומרת ונשכבת על המיטה.
יש!