הבית שלי (פרק 10)

"לילה טוב".
***
אני מתעוררת, ומגלה את קלואי מסתרקת בחיוך מולי. "בוקר טוב" אומרת.
לרגע אחד אני מסתכלת עליה במבט חושד, ואז כל הזכרונות שלי חוזרים אליי ואני מחייכת גם. "בוקר טוב" אני אומרת לה.
תמיד כשאני קמה אני שוכחת לדקה את כל מה שקרה ורק אחר כך נזכרת, פעם אחת כשהייתי בבית מאמץ של נשואים טריים קיבלתי מכה בראש ממשקוף בחדר האמבטיה ונזכרתי רק אחרי שעתיים. אולי זה בעיה אצלי במוח, אבל זה תמיד קורה לי.
אני קמה ומתלבשת. "יום ראשון היום, בדרך כלל אני מבלה בימי שבת ושישי ובראשון מכינה שיעורים כי מחר שוב לומדים…" אומרת קלואי.
"אני אכין אחר כך" אני אומרת ואז יורקת את משחת השיניים שבפי.
אני שוטפת את פניי וקלואי מתיישבת על מיטתי ואומרת: "חשבתי על מה שאמרת אתמול. אני חושבת שאני באמת אלך לעשות הפלה".
"את בטוחה שיש לך תינוק?" אני שואלת אותה ונשענת על דלהת האמבטיה.
"כן, הלכתי שלשום לבדיקות. אני אוכל לעשות הפלה משבוע בא" אומרת ואחרי שתיקה שואלת: "תבואי איתי?"
וואו, השאלה הזו הפתיעה אותי, אני חושבת שראו את זה על פניי.
"בטח.." אני אומרת, וחיוך נמתח על פניה. וואו, אחת הפעמים הראשונות שאני רואה אותה מחייכת חיוך לא… לא מרושע!
לפני שהיא מספיקה לומר משהו אני משנה נושא ושואלת: "ניק יודע?"
"לא. והוא גם לא ידע. וברנדון… עכשיו אין סיכוי שהוא יאהב אותי".
"אני הולכת ללילי, ביי" אני אומרת ויוצאת.
אני דופקת על דלת חדרה של לילי, 384, ודיינה פותחת.
דיינה?
היא מעוותת את פרצופה כשהיא רואה שזו אני ואומרת: "אורור לא כאן".
"באתי ללילי" אני אומרת והיא פותחת את הדלת.
"היי אמנדה!" אומרת לילי.
לילי שותפה לחדר של דיינה?
"אני נכנסת לרגע למקלחת" אומרת לילי והולכת.
"היי" אני אומרת לדיינה.
היא מתקרבת אליי ואומרת: "כדאי מאוד שתתרחקי מאורור, אחרת את לא תראי אור יום"
אני מתקרבת אליה עוד יותר ואומרת: "תנסי אותי".
דפיקה בדלת קוטעת אותנו ודיינה רצה.
"אורור!" אומרת ומחבקת אותו. איכס.
"היי דיי דיי!" עונה לה.
"דיי דיי?" אני שואלת והוא מסתכל עליי, רק עכשיו שם לב לקיומי.
"כן, דיי דיי!" עונה.
"אתה לא באמת מתעלם ממני בגלל שדיי דיי אמרה לך, נכון?" אני שואלת בחיוך מגכך, והוא שותק.
"אתה רציני?" חיוכי מתפוגג.
"אז כנראה שאני טעיתי. אם ככה אתה הולך איתה, אני שמחה. עכשיו, אחרי 5 שנים, גיליתי את הפרצוף האמיתי שלך" אני אומרת ומתקדמת ליציאה.
"תגידו ללילי שלא יכולתי לבלות עוד שנייה בחדר כי אתם הייתם שם" אני אומרת ויוצאת בטריקת דלת.
חצופה הדיינה הזאת.
אני הולכת בעצבים ונתקלת במנהל.
"סליחה" אני ממלמלת וממשיכה ללכת.
"אמנדה, נכון?" שואל.
"כן…" אני מסתובבת ועונה בחשדנות.
המנהל יחסית צעיר, יש לו שיער קצת שחור ועיניים כחולות גדולות. הוא יחסית נמוך בשביל בנים, כמו שאני נמוכה בשביל בנות.
הוא בוחן את פרצופי ואחרי דקה בערך מחייך ואומר: "יום טוב שיהיה לך" והולך.
מוזר.
אני ממשיכה ללכת ונכנסת לחדרי, ורואה שם את ניק.
מתנשק עם קלואי.
"חשבתי שלמדת את הלקח שלך" אני אומרת לה והם נבהלים.
"איזה לקח?" שואל ניק.
היא מסמנת לי להיות בשקט.
"אני לא אהיה בשקט! את משקרת לי בפנים! רגע אחד את אומרת משהו אחד, ואחר כך עושה משהו אחר!"
"מה קרה?" שואל ניק.
"חברה שלך בהריון! זה מה שקרה!" אני צועקת, ומתחרטת על זה לאחר שלוש שניות.