הבית שלי (פרק 1)
אני יורדת מההסעה ועומדת מול הבניין הגדול.
הגיע הזמן להיכנס.
אני מתכוונת לפתוח את דלת הזכוכית אבל היא נפתחת לבד, דלת אוטומטית.
אני לא מאמינה למראה עיני.
שטיח אדום ענק ומגונדר, מדרגות זכוכית עם מעקה בציפוי כסף, פרטי עץ מהגוני, נברשות בדולח מהתקרה והמון דברים שלא דמיינתי.
אני שומעת צחקוקים ומורידה את הראש מהתקרה.
מולי עומדים שלושה נערים:
הראשון, חתיך. עיניים גדולות בצבע חום בהיר תואם לשיער החלק שגולש על פרצופו. גבוה ממני בראש. רזה.
השני חתיך גם הוא, קצת יותר נמוך מהראשון, מתולתל עם עיניים ירוקות והשיער חום בהיר. רזה.
השלישית היא בת, קצת יותר גבוהה ממני, אך היא על עקבים. היא רזה ויפה, יש לה שיער בלונדיני חלק וארוך, ועיניים אפורות קטנות יחסית, ושפתיים דקות מאוד, בצבע אדום מאוד, זה בטוח אודם. באמת סקסית.
"מי זאת?" מצביע עליי השני, המתולתל.
הראשון, בעל השיער החלק הבהיר עונה: "ההומלסית מהבניין השני"
וכולם צוחקים.
אני מתקרבת אליהם באיטיות ואומרת: "אני לא הומלסית, אני לומדת כאן. ויש לי שם, אתם יודעים. הוא אמנדה, אבל לא לרמה שלכם לומר אותו"
זה היה חצי שקר. השם שלי לא ידוע, אז כשגדלתי קצת נתנו לי לבחור לבד. תמיד אהבתי את השם אמנדה, וזה מה שבחרתי.
"אמנדה?!" הבלונדינית מתקרבת אליי.
"לאחותי הגדולה קוראים אמנדה" היא מוסיפה.
:"מדהים לה" אני אומרת ומנסה להתקדם, אך הראשון חוסם את דרכי.
"רגע, לא הצגנו את עצמינו" הוא אומר, ומוציא משהו מהתיק בזמן שגם האחרים מוציאים.
"אני ברנדון" אומר וזורק עליי בלון מים סגול, שמלא בנוזל ירוק.
אני לא יוצאת מההפתעה והשני אומר: "אני ניק" וזורק עליי בלון כזה גם הוא.
"ואני קלואי" אומרת הבחורה ונותנת לברנדון שיזרוק עליי את השלישי.
זה כל כך מגעיל.
אבל ידעתי.
ידעתי שתהיה החבורה המגעילה הזו שתתעלל בי.
איפה האביר שיציל אותי?
במקרה שלי, אין כזה.
"אתם… אתם פשוט… " אני אומרת ומתנערת מהדבר הדביק הזה.
ואני מהר אוחזת במזוודה וממשיכה בריצה לכיוון המדרגות.
עוצר אותי מישהו בדרך ואומר: "וואו! כדאי שאת תיכנסי למקלחת לפני שתתחיל הסעודה הראשונית בתשע. גשי לשולחן ההוא ששם" אומר ומצביע למעלה.
אני ממהרת להסתיר את עצמי, אני בקושי רואה משהו.
אני מהר אומרת את שמי וחוטפת את המפתח מידה של הבחורה בדלפק.
אני ממהרת לחדר 406, ואני רואה שתי מיטות.
יש לי שותפה.
אני מניחה את המזוודה על המיטה שבפינה, ומהר הולכת למקלחת.
אני בוחרת מהמזוודה חולצה אדומה עם הסמל הפלצני של דיג ומכנס שלושת- רבעי שחור משובץ (זה מה שיש) ומתקלחת, מנסה להוריד את הנוזל הדביק הזה מהגוף שלי, מהשיער שלי.
הודות להם, השיער שלי רטוב וקר לי, אז אני מתעטפת בעליונית אפורה כשאני שומעת צליל של מפתח בדלת.
אני צורחת כשאני רואה שזאת קלואי, היא צורחת גם ויוצאת.
אני שומעת אותה מבחוץ: "ברנדון! האמנדה הזו איתי בחדר! הבטיחו לי חדר לבד!! אני מתקשרת לאמא!!!"
אני מציצה דרך הדלת, ברנדון וניק מחבקים אותה ואז הולכים.
זו הולכת להיות שנה ארוכה מלאת סבל וייסורים.
אני שונאת את דיג!!!!!
תגובות (1)
בטעות יצא לי ארבע לבבות )_:
רציתי חמש (-:
ממש יפה ואני רוצה שקלואי תישרף בחיים, תושלך לנהר מזוהם והאפר שלה ייאכל על ידי שפמנון מוטנטי עם שפם.
אני אוהבת להגזים בתיאורים (-;
המשך ועכשיוווו!!!!!