הבית- פרק 2-התחלת השגעון

בפרקים הקודמים:
ג'ק הבן דוד שלי בא מאמריקה לארץ ישראל,אני מתעבת אותו אחרי הסבל שגרם לאימי,הלכתי בשביל הוא היה כל כך מפתה הרגשתי שאני כמו עיוורת, עברתי דרך הבית של הילדה המשוגעת ואז פתאום השטתחתי על השביל ומולי נפתחה דלת ונתגלה לי הבית.

הסתכלתי באיטיות והעברתי את מבטי דרך כל הבית. הוא היה יקר כל פריט ופריט היה עשוי מכסף ומזהב טהור ובאוויר הייתה תחושה של יופי כמו היפנוט, כאילו עברת למימד הרבה יותר יפה ממימד בני האדם,פשוט מדהים לחשתי לעצמי והתחלתי לקום מהרצפה ולנקות מעליי את ערמות החול שהצטברו במהלך השכיבה שלי על הרצפה ופשוט עמדתי והסתכלתי על הבית. הבית היה בנוי בצורת מסדרון ארוך ורחב ביותר הרוחב שלו היה יותר גדול מאורכו אבל זה לא משנה הקירות של הבית היו צבועים בכחול עז אבל זה היה צבוע במושלמות כזאת שזה לא נראה אנושי הצבע היה אחיד לכל אורכו והיה חלק עד כדי כך שיכולת להחליק עליו את היד בקצה הבית עמד מטבח קטן שלפי מה שראיתי לא התברך בפאר יוצא דופן חוץ מקירות הזכוכית שלו שהיו נראים ממש יקרים אבל יחסית ליוקרה של כוס התה היפה שעמדה על השולחן זה היה כלום. צעד אחר צעד נכנסתי לבית הפחד עדיין אחז בי ובקושי יכולתי להניע את השרירים ידי קפאו כאשר התקרבתי לקצה הבית, אוזניי היו דרוכות רגליי היו מוכנות לבריחה, פתאום שמעתי ליחשוש דק אשר בוקע ממקום לא ידוע זה היה כמו ליחשוש של נחש שנייה לפני ההקשה, שנייה לפני הרציחה. הדבר הזה הקפיא את דמי בקושי יכלתי לזוז בקושי לנשום ניסיתי להבין מה הליחשוש הזה אומר אבל לא הצלחתי זה היה כמו בשפה אחרת משהו שאף בן אנוש אינו יכול להבין, לאט לאט הליחשוש נחזק והרגשתי שהוא ממש קרוב שאם אני נאסובב את גבי אני יפגוש אותו. אם זה היה בנסיבות אחרות בוודאי הייתי מסתקרנת יתר על מידה אבל הליחשוש הזה היה כל כך מפחיד שפשוט הפחדנות השתלטה עליי הייתי חייבת לברוח, להימלט לעשות משהו עם עצמי. כשהליחשוש הזוועתי הזה ממש התקרב ושמעתי אותו ליד אוזני. המודעות נכנסה לגופי וברחתי בכל כוחי. רצתי את כל העלייה הזו מפוחדת מהחיים עצמם הליחשוש הזה הוא לא יצא לי מהראש הוא היה כל כך מפחיד הרגשתי שגופי קופא שגופי מפסיק לעבוד שאין לי משמעות לחיים. נכנסתי הבייתה מתנשפת ומזיעה בעוד מוחי קפוא בקושי יכלתי לנשום, בקושי לדבר נכנסתי לחדרי, הרגשתי שאני משתגעת הליחשוש הארסי הזה הוא פשוט נכנס לי לראש ולא העז לצאת ממנו פשוט נתקע שם. בסופו של דבר החלטתי להיכנס למיטתי אבל רעדתי מקור למרות שלושת שמיכות הפוך שהיו עליי. מוחי קפא הנשימה שלי נעשתה כבדה יותר ויותר, והליחשוש הוא התנגן לי כמנגינה מפחידה במוחי שוב ושוב מאיים עליי בראשי ובמוחי, הפסקתי לתפקד והדבר היחיד שרציתי לעשות זה לישון, להירדם לשכוח מחיי לשכוח מקיומי ולאט לאט למרות הליחשוש שהתנגן כמנגינה מפחידה בראשי התחלתי לעצום את עיני והשינה תפסה אותי ולקחה אותי לעולמה. כאשר התעוררתי סוף סוף היה כבר בוקר והייתי צריכה להתארגן לאוטובוס מצבי השתפר בקצת אבל עדיין הייתי עייפה, הליחשוש, אני לא יודעת מה מרתק ומפחיד אותי כאחד בו אבל הוא לא אנושי. הרגשתי כמו המוות כששמעתי אותו משהו בו מדהים אותי מרתק אותי, פשוט לא אפשרי.