ילדי המלאך – פרק 4 .
אוף ! לא כבר על היום הראשון שלי יש כבר מישהו שמתחיל לעצבן אותי , כמו שאמרתי אני לא
רוצה קשר לאף אחד בעולם הזה !
אבל משהו בבית הספר מסקרן אותי , מדוע אסור להכנס לקומה השלישית ? למה חצי מבית הספר
גר שם ולי אסור להכנס לשם ?
הסתכלתי לכיוון הדלת , זה שאומר שהחוקים אומרים שאסור להכנס לקומה השלישית לא אומר
שאני בעד החוקים , אני האדם שמפר אותם ! חייכתי לעצמי והחלפתי את נעלי העקב שלבשתי
שלמזלי הם לא היו עושים רעש כמו העקבים אצל סאבין , לנעלי ספורט שחורות של צבע , את השמלה
שהחלפתי לשורט קצר בצבע כחול , עליו קרעים וסוודר שחור , הסתכלתי במראה והבנתי
שאני לא הולכת להשאר בבית הספר הזה כול כך הרבה זמן כמו שחשבתי .
פתחתי את הדלת והסתכלתי לצדדים , אוקיי ריק ! שעת לימודים עכשיו לא ככה ?
הוצאתי רגל , ועוד רגל והסתכלתי סביב , כן , שקט , התחלתי לעלות במדרגות לקומה השלישית
שנעלי חורקות בשקט על המדרגות , אני מסתכלת למטה שאף אחד לא עולה במדרגות למטה ומסתכלת
למעלה שאין אף אחד במדרגות למעלה , אין ? יופי .
המשכתי לעלות למעלה שאני מסתכלת על הקומה , כול החדרים פתוחים , הדלתות של כול החדרים
במסדרון פתוחות ואני לא מבינה מדוע זה , האם יש להם איזה מנגנון הפעלה שאם משהו נכנס
לחדר ישר מודיע ושולח תמונה ? או שהם נמצאים בחדרים ולא לומדים ? צריך לקחת סיכון !
עברתי את המדרגה האחרונה וישרתי את מבטי לצד שמאל בין שני קירות המדרגות , אין אף אחד ,
רכנתי עוד קצת קדימה והסתכלתי לצד ימין , שוב אין אף אחד .
ויצאתי מכיוון המדרגות שאני מחפשת אחר רמז לחיים , הלכתי קדימה לכיוון מסדרון שפנה לכיוון ימין ,
הסתכלתי בין החדרים שהיו רקים מאיש , בכול חדר על המיטה היו ערמות דפים וספרים שלא כללו
ברשימה של ספרי בית הספר , פתאום , אני שומעת חריקת עגלה , אני נעמדת קפואה שמרגישה
שמישה מסתכל עלי , אני מסתכלת לצדדים , אין איפה להתחבא ! שיט , טוב נו מקסימום ירתקו אותי
כמו שהיו עושים לי בבית הספר הקודם , זזתי לצד במהירות בין דלת אחד החדרים למשקוף והתבוננתי
באישה בשנות הארבעים שלה עם שער אסוף לבושה במידיי משרתת סוחבת עגלה בין החדרים , אוי
מזל ! עדיין נלחצתי ראיתי שזאת אחת המנקות פונה לכיוון מסדרון ימיני , אני נושמת לרווחה ויוצאת מכיוון חדר המיסתור שלי .
מצאתי את עצמי נשענת על קיר במסדרון הפונה קדימה ששם אין חדרים כלל , רק חדרי לימוד וסיפרייה , בתוך אחד מחדרי הלימוד היה אספה של תלמידים , רוב התלמידים שראיתי בחדר האוכל נמצאו
שם , למה הם לא קראו לי ? לא הבנתי ..
ראיתי את אחת התלמידות רוכנת על השולחן קדימה , שערה זהוב המגיעה עד מותניי , על מצחה
פוני בובה והיא לבשה תלבושת בית ספר תקינה , אבל לא בדיוק מה שנתנו לי , היה לה מדי צבא
בצבע גוף , חולצה קצרה המגיעה קצר אחרי הכתף , מכנסיים ארוכים בצבע גוף וחגורה ירוקה ,
ונעלי צבא שחורות וגדולות , אצלי ההפך , מידי צבא כחולים כמו של המשטרה , רק חגורה שחורה
במקום ירוקה, מה קורה בבית הספר הזה ?
"סטאר מרסיון " שמעתי את שמי עולה באוויר , קפאתי והסתכלתי סביב ולא ראיתי אף אחד שנועץ
בי מבט או משהו מסיביב שראה אותי , הסתכלתי מצד עיניי כדי ליראות מה קורה בחדר המסתורי
בבית הספר הזה , ראיתי את הנערה הבלנודינית מחזיקה את תמונה שלי " היא לא אחת מאיתנו "
היא אמרה והתלמידים האחרים מרכינים ראש ועל פניהם מבט עצוב .
" האם את בטוחה ? היא נראת ככה , הלא מדוע שלחו אותה לבית הספר הזה "? שמעתי קול מוכר
, זה היה הקול של הנער הזה שהסתכל עלי , אותו נער שקפץ לחדרי דרך חלוני .
" אני בטוחה , הוריה שלחו אותה לכאן מכיוון שהם נסעו לשליחות בארץ אחרת , הם לא יוכלו
לקחת אותה איתם אז שלחו אותה לפנימייה הזאת " אמרה נערה זהובת השער , מה זאת אומרת
היא לא חלק מאיתנו ? מה אני חייזר ? אני בן אדם ברור שאני חלק מהם , ומה זאת אומרת למה
דווקא שלחו אותי לבית הספר הזה ? ואו בית הספר הזה מטורף !
תגובות (0)