הבחור שהיא אוהבת לשנוא – פרק 3

יסמין שמעה את השעון המעורר מצלצל כמעט חמש פעמים עד שהיא קמה מהמיטה, פתאום היא ראתה בזווית העין את המחשב, וישר עלה בה הזיכרון של שי, ונזכרה שהיא רצתה לדבר עם אור היום. היא עדיין לא האמינה שזה אותו אחד… 'אין סיכוי!' היא חששבה לעצמה, היא פשוט תלך היום לבית הספר תדבר איתו ותראה שזה לא אותו אחד, וכל העניין יסתדר, למרות שהיא עדיין לא תדע מי זה. למרות כל המחשבות שלה על כך שאין סיכוי שאור הוא שי, או בעצם ההפך, ששי הוא אור, היא די קיוותה שזה הוא, הוא הילד הכי נחמד בכיתה שלה.
האוטובוס סוף סוף הגיעה ויסמין עלתה וראתה את אור, יושב לבד. היא ניגשה אליו וביקשה לשבת לידו, "בטח" הוא אמר ופינה את התיק שלו מהכיסא.
זה לא אותו הקול, לא דומה אפילו. יסמין כנראה נראתה מאוכזבת עד שאור שם לב שמשהו לא בסדר ושאל אותה מה קרה, "הכל בסדר, רק קצת עייפה" היא ענתה לו.
"אהההה…. טוב נו, בוקר בכל זאת, התאמנת למבחן באנגלית?" הוא שאל.
"אמממ… איזה מבחן באנגלית?! מתי?! היום?!!?!?!"
הוא התחיל לצחוק ואמר " אויייי, הדבר הזה עובד כל פעם מחדש"
"הא?" היא נראתה מבולבלת.
"אני עושה את זה לכפיר כל הזמן, עובד עליו שיש מבחן והוא מתחיל להילחץ בטירוף ופעם אחת הוא אפילו התחיל לסכם" הוא צחק שוב.
היא אהבה שהוא צחק אבל היא לא ממש אהבה את זה שהוא הזכיר את כפיר " אה, כפיר, כן… שכחתי שאתם חברים" היא אמרה ביובש."
"אההה כן, שכחתי שאתם לא בקשר ממש טוב"
"כן… תגיד, למה אתה מסתובב איתו בכלל? אתה ממש נחמד והוא די מגעיל…"
"אמממ.. תודה נראה לי, אבל הוא נחמד לאנשים מסוימים" הוא אמר בקצת היסוס.
"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להגיד?"
"טוב נו, פעם הייתי ממש לא מקובל, אף אחד לא צחק עליי או משהו, אבל התעלמו ממני, לא הייתי קיים, שזה הרבה יותר גרוע. ופתאום כפיר בא פתאום ודיבר איתי, ומאז כולם התחילו להתייחס אליי, וכל כך אהבתי את זה, ואני לא רוצה לחזור לימים של ההתעלמות הזאת…"
"לא ידעתי שאתה שטחי כזה" יסמין אמרה, קמה, ויצאה מהאוטובוס לבית הספר.
"יסמין! יסמייין! נו חכי שנייה!" אור צעק אחריה.
היא הסתכלה לאחור וראתה אותו יושב על המדרכה, נראה מובס.
היא ניגשה אליו "לא יכולתי לראות אותך ככה, אבל אני רוצה לדעת אם אתה רוצה להישאר חבר שלו או לא"
"אני לא רוצה להיות חבר שלו" הוא אמר בשקט. "אני רוצה להיות חבר שלך…"