הבחור האבוד! פרק שני

כל הלילה במיטה ניר לא הפסיק לחשוב על אותו ילדה בבית ספר. הוא כל הזמן חשב האם היא גם מדמיינת כדי להירגע או שהיא פשוט בכתה על החבורות שיש על היד שלה. היא נראתה לו כמוהו רק בגרסה הנשית. יש לה עיניים כחולות ושיער בלונדיני עם טיפה נמשים ועור בצבע מוקה עם קווי שיזוף. בדיוק כמו ניר רק שהוא בלי נמשים והרבה יותר גבוה. הוא הבטיח לעצמו שמחר הוא חייב לנסות לדבר איתה ולדעת קצת יותר עליה.
כל הלילה הוא לא נרדם ורק ב5 בבוקר נרדם רק מהמחשבה עליה. הוא הלך לבית ספר אבל היא לא הגיע באותו יום ללימודים. ניר השתגע מזה הוא החליט רגע להירגע ולדמיין אבל משהו מוזר קרה לו. הוא לא יכל לדמיין! הוא לא מבין מה קורה לו. הוא תמיד יכל לעצור הכל ולדמיין ופתאום הכל שחור אין כלום על מה לדמיין. כל מה שהוא חשב עליו זאת אותה ילדה. הוא לא מבין את זה וכל היום זה אכל אותו שהוא לא מצליח לדמיין אפילו הילדים אתמול שרק מכירים אותו יום אחד הבינו שמשהו לא בדיוק בסדר עם ניר. אחת הבנות ניגשה אליו ושאלה: ״ניר הכל טוב? אתה נראה כאילו אתה הולך להקיא.״ ניר הביט בה במבט של מה את רוצה ממני? הוא ענה: ״אני עייף לא הצלחתי להירדם בלילה כמו שצריך. נראה לי אני יבקש לצאת היום מוקדם כדי להתעורר מחר רענן עם כוחות חדשים.״ הבת שקוראים לה שירן הבינה שכנראה זה אחד הימים האלה שפשוט קמים על רגל שמאל ועדיף לתת לניר קצת אוויר. ״בכל מקרה אם אתה צריך משהו או לדבר אז אני כאן והנה אפילו המספר שלי …….05״ ניר נתן בה מבט של אוקיי פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי אבל עדיף לשמור את המספר למקרה ואני יצטרך משהו. ״תודה אני מעריך מאוד את העזרה שלך״.
באותו לילה ניר נרדם כמו דוב בשנת החורף שלו שלא רוצה להיגמר. הוא הגיע הביתה אכל עוף עשה מקלחת צחצח שיניים חשב לנסות שוב לדמיין אבל הוא לא רצה שוב להתאכזב ולא להירדם כי ממילא חסרים לו שעות. ניר חלם שהוא מדבר עם הילדה הזאת והם מדברים על כל הרעיון של לדמיין ועל איך זה עוזר להירגע ולפתח מין מגן כזה מהעולם שבחוץ. הוא התעורר כולו מזיע באמצע הלילה וראה שעדיין חשוך בחוץ. הוא נרדם עוד פעם וקם רענן ללימודים.
היום הוא ראה את הילדה אבל הוא ראה הפעם שמשהו השתנה בה. הוא שם לב שעל הזרוע שלה יש תחבושת כזאת עבה כאילו היא הרגע עברה ניתוח.
ניר הוא אחד שעומד במה שהוא הבטיח לעצמו והלך לגשת לילדה הזאת. הוא הלך ושאל אותה: ״היי אני ניר ואני חדש כאן. מי את?״ ״אני נוי״ ענתה הילדה. ״איי רציתי לשאול אותך עוד דבר. האם גם את עצמת את העיניים לפני יומיים גם כדי לדמיין או שבכית בגלל החבורות שעל הידיים?״……………