הבוגלרים- פרק 1 חלק ב'. מצטערת מאוד שיצא קצר.. פשוט אני רוצה לבנות את העלילה בצורה מסויימת..

_______נקודת המבט של נטע_______
עליתי לחדרי כשבידי חבילת המגבונים. המקום הזה כל כך מוזר! קודם הלחישות ועכשיו זה? אולי זה בגלל שלא ישנתי הרבה הלילה..
בעודי קודחת במחשבותיי, ניקיתי את הארון והמיטה עם המגבונים, כשלפתע הבחנתי שמשהו חרוט על צד הארון: "הכל כאן נראה חדש, יש דברים פשוטים כל כך, לא תביני תבדקי, המוות בקרוב יכתיב, לה לה לה, המוות בקרוב יכתיב".
מה זה אמור להיות?!
"אמא!"
"מה?"
"יש משפט מוזר שחרוט על הארון.."
"עזבי את זה, אין לנו זמן לזה עכשיו..", צעקה אמא בחזרה.
אוקיי… המקום הזה פשוט מוזר לגמרי. העברתי מטלית על הקירות כשלפתע שמתי לב לאותו המשפט בדיוק, חרוט ליד פינת החדר. מה זה אמור להיות? לא משנה…
כשסיימתי לנקות, אמי הודיעה לי שהיא הולכת לרשום אותי לבית הספר החדש. אולי עכשיו אוכל לבדוק את שאר הבית ולברר לפשר החריטות המוזרות? שווה לנסות…
ירדתי למטה והתחלתי לעבור בידי על כל הרהיטים והקירות, גיליתי שהכתובת הזו חוזרת על עצמה עוד 17 פעמים בכל רחבי הבית, זה ממש מוזר, אני חייבת לברר לפשר הדבר..
שמעתי את רכב ההובלה מצפצף שנפתח לו, פתחתי את דלת הבית והוריתי לאנשי ההובלה להכניס את הארגזים הביתה. לאחר כמ וכמה שעות ארגונים, פרקתי לבדי את רוב הארגזים. רכב ההובלה עזב, כבר התחיל להחשיך, איפה אמא אמורה להיות? מוזר..
חיכיתי וחיכיתי ולאחר שעה ארוכה שבה ראיתי שאמא לא הגיעה, החלטתי ללכת לחפשה.
יצאתי מהבית והחלטתי לפנות ימינה, במורד הרחוב. כבר התחיל להחשיך, איפה היא יכולה להיות? כמה זמן לוקח לעשות רישום לבית הספר?
החלטתי לשאול את אחד השכנים אם הוא נתקל בה במקרה. הלכתי לבית השכן לשלי וצלצלתי בפעמון. הדלת נפתחה לכדי חריץ צר מאוד, שעין מבוהלת הציצה ממנו.
"בבקשה! אני לא אספר לה! רק אל תהרגי אותי! אני מתחננת דיין!!", התייפח קול של אישה מעברה השני של הדלת.
"מה? למה שאני אהרוג אותך? וקוראים לי נטע, לא דיין, על מה את מדברת?", תמהתי.
"א.. את לא דיין?", שאל הקול המתייפח.
"אני לא דיין.. בבקשה תעזרי לי, אני לא מוצאת את אמא שלי, היא יצאה לרשום אותי לבית הספר החדש ו-"
"-רגע? אמא שלך יצאה מהבית?", שאל הקול.
"כן.. למה?"
"היא לא תחזור נטע, היא לא תחזור.."