האשם את השמיים הנופלים

היא הסתובבה ברחובות, רואה-לא רואה את המתרחש סביבה. היא לא ידעה כמה זמן הסתובבה כך, אך ראייתה היטשטשה עם כל צעד שעשתה.
היא ניסתה להצמיד את בגדיה לגופה, אך זה לא הספיק. היא רעדה מקור. השלג המשיך לרדת, ולה כבר לא היו הכוחות לנער אותו משיערה.
כל צעד הפך כבד יותר ויותר, עד שהרגישה שהיא כבר לא מצליחה להרים את רגליה.
היא נעצרה והסתכלה קדימה, עיניה מזוגגות, לא מביטות בדבר.
"באמת? ככה?" היא מלמלה לעצמה, וגיחוך חרישי נפלט מבין שפתיה. 'כל השנים האלה, ובסוף אני מתה מקור?!' היא חשבה, ספק כועסת ספק מרוצה.
עיניה החלו להיעצם, והיא הרגישה את גופה קורס על הקרקע. 'לפחות אני כבר לא ארגיש את הקור' היא חייכה לעצמה.