האקדמיה לאומניות #פרק שני
-נקודת מבט בן-
ישבתי על הספה הרכה והשחורה שבמחסן הישן שלא מזמן הפך לחדר האימון של הלהקה שלי. ידיי עברו על מייתרי הגיטרה החשמלית, יצרו מנגינה אקראית לגמרי. עצמתי את עיניי והנחתי לידיי לטייל על מיתריי הגיטרה. תחושת הרטט מהמיתרים שרעדו כנגד כריות אצבעותיי גרמו לגופי להצטמרר, לעורי להפוך לעור כמו של ברווז ולשיערות הבודדות שבזרועתיי להזדקף למשמע צלילי הגיטרה המזייפת. אהבתי מוזיקה יותר מכל דבר שאהבתי בחיי, ולהשיג את הגיטרה החשמלית שאיתי כבר שמונה שנים זה לא היה דבר קל. בגיל שתיים עשרה החלטתי שאני רוצה לקנות גיטרה. להיות משפחה בת חמש עשרה נפשות כשהאמא היא עקרת בית והאבא הוא עובד בחווה זה קשה. זה בלגן בבית, בעיקר שהאח הקטן הוא רק בן שנתיים. כסף זה לא דבר שבא בקלות למשפחה שלי, ולכן בשביל להשיג את הגיטרה שכל כך רציתי שהייתי צריך לעבוד, והרבה.
המשכתי לנגן את המנגינה האקראית בעוד שזימזמתי את המנגינה שחזרה על עצמה.
"בן!" מולי נכנסה בקריאה נרגשת אל המחסן. קריאה נרגשת שגרמה לידיי לזוז בבהלה על המיתרים וליצור זיוף מחריש אוזניים. שיערה השחור היה ארוך ומפוזר כמו תמיד, אך הפוני כיסה את מצחה בצורה מושלמת. עינייה השחורות ננעצו בי בהתרגשות ושפתייה הדקות התעכלו לחיוך שלא יכולתי לפרש.
הנחתי את הגיטרה לצידי והתיישרתי על הספה, הזמנתי אותה לשבת לצידי ונתתי לה רשות לספר לי את מה שהיא לא רוצה לספר.
"תכין את עצמך כי אני הולכת לספר לך משהו שירעיד לך את המיתרים הדמיונים שבתוכך!" היא אמרה בהתרגשות.
זקפתי את גבותיי, "מה העניין מולי?" שאלתי והיא הרימה אל מול פניי עלון.
"עלון?" שאלתי בבלבול.
"לא. טוב, כן, אבל תקרא את מה שכתוב." היא ענתה וסידרה את שיערה.
"'אקדמיית 'וורקס', האקדמייה לאומניות מזמינה את כל האנשים החושבים שיש בהם כוכב נסתר לבחנים בין התאריכים 15.8 עד ל- 24.8.'" קראתי בקול את מה שכתוב על העלון הקטן. "נו? מה זה אמור להביע?" שאלתי והחזרתי את העלון חזרה לכף ידה של מולי.
"אתה לא מבין?" היא גנחה ביאוש, "השבע עשרה היום! נוכל ללכת למבחנים, זה ההזדמנות של 'רוק' להצליח סוף כל סוף!" היא קראה בהתלהבות.
"אני לא מעוניין." אמרתי ואז הוספתי, "וזה גם המון כסף." מלמלתי.
"כסף? זאת הבעיה?" היא פערה את עינייה השחורות, "תראה, המבחנים לא עולים כסף, מה אכפת לך לנסות? שאר הלהקה ישמחו ממש." היא אמרה ובקולה נשמע סוג של התחננות.
גנחתי, "אוקי." גלגלתי את עיניי, הרי אין שום סיכוי שנצליח.
תגובות (7)
מדהים^
24 זה התאריך שליXD
תמשיכי :)
ייאאא מוולי שלי
לא הייתי מתארת אותה בצורה יותר מושלמת ממך
תמשיכי 3>
המשפט הראשון, "ישבתי על הספה הרכה והשחורה שבמחסן הישן שעכשיו הוא חדר האימונים של הלהקה שלי." – הוא הגיוני? יש פועל עבר ['ישבתי'] ויש מילת זמן הווה ['עכשיו'] -אולי- זה תקין, אבל אותי זה קצת בלבל.
–יוצרות מנגינה אקראית= *יצרו מנגינה אקראית
–מהמיתרים שרועדים= *מהמיתרים שרעדו
–מתיישר על הספה, מזמין אותה לשבת לצידי= *התיישרתי על הספה, הזמנתי אותה לשבת לצידי.
[אלו משפטים שכתבת בהווה ואמורים להיכתב בעבר- תתקני] ישמצב פספסתי עוד~
תאריכי את הפרקים! פליזז
24.8 זה היום הולדת של אשתי [♥] והווו :) [אני לא קשורה לעולם, יודעת#]
אני מצפה להמשך:)
חח תודה על התיקונים! אני אתכן ואנסה לשים לב לזה בפעמים הבאות (:
תכלס, המשפט הראשון שכתבת הוא תקין.
זה כמו עם התיקונים שעשית לי והסברתי לך שזה נכון^
הוא יושב על הספה, במקום שבעבר היה מחסן וכעת הוא חדר אימונים. זה בסדר.
24.8 זה התאריך שלי♥ אוהבת אותך נוטשת!♥
תיקנתי, מקווה שעכשיו זה יותר ברור ותקין חח
אשמח להירשם..
שם: ליאן ( לין ).
גיל : 20
מראה : בעלת שיער שטני המגיע עד לפני המותן , עיניים אפורות – כחולות
זה נותן עבירה אפלה ואת הסיפור שלה.
רזה לא יותר מדי , יחסית גבוהה .
אופי : ביישנית אבל חברותית , רגישה, סבלנית , יודעת לעזור .
יש לה אימא חורגת קצת רעה עליה.
הכישרון שלה : רקדנית מסוג גאז …
זהו ותמשיכו מאוד אהבתי