האנושות במיטבה (לוק) – פרק שני

בעיה

חברת godless לא תמיד הייתה כה גדולה ומסובסדת. פרופסור לגנטיקה ארנולד שין הקים אותה מאפס כפרויקט מחקר והיא תפסה תאוצה מיד כשהחלה בעיית הזומבים.
ארנולד חקר גופות. הוא רצה לדעת הכול על מערכת העצבים, החל ממבנה התא ועד המוח. הוא רצה למצוא דרך להשתיל גפיים של אנשים מתים באנשים חיים והיה בטוח שהתשובה נמצאת בDNA.
ב21 בדצמבר כשאנשים הפסיקו למות הוא היה השם הכי חזק בחקר המתים וכל הממשלות בעולם פנו אליו לעזרה.
הוא הקים את המכון בהאג, הולנד ומיקם שם את המעבדות והמשרדים הראשיים שלו.
התופעה הרסה לארנולד את המחקרים הקודמים ויחד איתם את כל החלומות. אין שום טעם להשתיל יד זומבית באיש חי, היות והיד תמשיך לעשות כרצונה ולא כרצון בעליה החדש. בנוסף היה עליו להתמודד עם הקושי החדש בלחקור גופות.
הוא קרא למחקר שלו godless מפני שהאמין שאלוהים כבר לא נוכח בעולם, הוא נהג להגיד שהאל "חרבן על העולם, הוריד את המים והלך". ארנולד ראה את עצמו כמי שצריך לנקות אחרי הבלגן שאלוהים השאיר.
הוא רצה לפתור את הבעיות לכל הצרות הגדולות בעולם, למצוא תרופה אולטימטיבית לכאב, להאריך את תוחלת החיים של הלב והמוח, ולהשתמש בתרומת איברים בשביל לאפשר לכמה שיותר מהמין האנושי לתפקד בשיא כוחם.
המכון שהקים הגדיר את עצמו קצת אחרת. ייעודו היה "מציאת פתרון לבעיית המתים לטווח ארוך".
למכון היה מוסד תאום, מוסד הקלינרים, אף אחד בgodless לא אהב קלינרים.
ארנולד היה הבוס, הוא חילק למחלקות תפקידים ודאג להכיר אישית כל אחד מהעובדים במכון.
היום הוא הזמין את דין לשיחה אצלו במשרד.
זה היה דבר שגרתי, בכל פעם שארנולד הרגיש צורך בפיסת מידע חדשה הוא פנה למחלקה המתאימה באופן רשמי והגיש בקשה.
"דין אני צריך נתונים על קרבות, עדיין אין לנו מספיק, אני רוצה שבחודש הקרוב תכין לי קובץ מסודר עם כמה שיותר נתונים שקשורים למלחמות ב10 השנים האחרונות".
"איזה נתונים?" שאל דין.
"זה לא מאוד משנה, כרגע אני מגשש בעלטה בנושא הזה, אני רוצה לדעת הכול, תכוון לשם".

דין ישב במשרד שלו וחישב נתוני סטטיסטיקה עולמיים.
הוא חדל מהעבודה וניגש לכתוב ביומן שלו.
על הכריכה האחורית של היומן היה כתוב:

"העולם לא השתנה עד כדי כך שזה יצדיק שכל הסטטיסטיקה תחוג סביב מתים ולא סביב חיים."

לדין לא היה אכפת מהמתים. הוא היה יהודי מאמין וההתגשמות לכאורה הזו של חזון אחרית הימים הוציאה לו את כל המשמעות מקיום המצוות.
הוא לא הצליח לזכור את הסטטיסטיקה של מה הוא מנסה לחשב. הוא דפדף אחורה במחברת החישובים שלו והגיע לכותרת.
"מהו היחס הסטטיסטי בין מספר הזומבים שמצליחים לברוח משדה קרב למספר החיילים שנכחו בו לפני הפתיחה באש?"
המשרד של דין היה בבניין הראשי בgodless. הוא היה גאון בסטטיסטיקה והסתברות והמכון השתמש בכישרון הזה בשביל לנתר את כל מה שקורה בעולם, עם דגש על השאלה "האם ומתי המצב יהפוך לגרוע יותר?".
השאלה הזו היא הסיבה היחידה שדין הסכים לעבודה הזו. הוא התחיל להתעניין בסטטיסטיקה רק מפני שהוא הרגיש שסטטיסטיקאים ממלאים את תפקיד הנביאים בעידן החדש, והשאלה הזו קרצה לו.
העבודה שיעממה אותו בכל זאת. המשרד שלו היה גדול ומבודד. הוא האזין למוסיקה כל היום אבל לא זכה להרבה מבקרים כך שעיקר הדיבור שלו נעשה בתוך הראש ולא על ידי הפה ומיתרי הקול. לפעמים כשהתקשרו אליו בטלפון הוא הופתע לגלות שהוא צרוד מפני שלא דיבר כבר שעות.
הוא דפדף בחזרה במחברת לדף שבו הוא עצר וחזר לחישובים.
סוף סוף הוא הצליח להגיע לחישובים האחרונים.
דין סיווג את התוצאות לפי תוואי שטח ואמצעי לחימה מעורבים כפי שהתבקש, והעלה את התוצאות לקובץ מתאים במחשב.
הוא סגר את המחברת וניגש לכתוב ביומן כשלפתע קלט שאולי הוא מצא נקודת עניין בעבודה שלו.
"רגע אחד! מה עם המדינות המעורבות? ייתכן שיש מדינות שיש להן אינטרס להשאיר את הזומבים על הרגליים?" הוא שאל את עצמו בקול רם מרוב התרגשות על אף שהיה לבד.
הוא פתח שוב את הקובץ במחשב וסיווג את תוצאות החישובים שלו לפי מדינות.
התוצאות של כל המדינות היו כמעט זהות.
"ההבדלים היחידים נובעים מתוואי שטח…" הוא נאנח.
הוא עמד לסגור את הקובץ כששם לב לנתון אחד מעניין.
בכל הקרבות שהיו בין הודו לפקיסטן בסביבת ההימלאיה, שום זומבי לא הצליח לברוח משדה הקרב.
הנתון הזה עמד בסתירה למסקנות שלו על תוואי שטח הרריים.
"הנחתי שלקלינרים בסביבות הרריות אין כוח לחפש את כל הזומבים כי זה מסובך והם עלולים למצוא את מותם בעצמם, כנראה שזלזלתי בהם, אולי אין קשר."
התפקיד שלו לא היה להסיק מסקנות, הוא התעסק רק בחישובים, בזה הוא היה טוב. הוא ווידא שוב שכל התוצאות שהקליד נכונות, שמר את הקובץ וסגר אותו.
"טוב נו, לפחות הפעם היה מעניין".
דין ניגש ליומן וכתב על ההתרגשות שהרגיש כשחשב שסוף סוף עלה על משהו שמזכיר מסקנה נבואית.

כשסיים הוא חשב שוב על הקלינרים באזורים הרריים.
"מעניין איזו הכשרה עוברים קלינרים, האם הם בכלל לומדים משהו על זומבים לפני שנותנים להם מבער ביד ואומרים להם לשרוף קניבלים?
יש בgodless הרבה זומבים במחקר, אולי כדאי להביא את מחזורי ההכשרה של הקלינרים לסיור במכון שילמדו קצת."
דין ניגש לטלפון וחייג.

היה ריח חזק של דם באוויר, המקום כולו היה הפוך ומטונף.
בן ותום פקחו עיניים והביטו בדניאל במבט מלא בהערכה.
האייפון של דניאל צלצל.
הוא העיף את השיער המטונף שלו מצד שמאל של הראש אחורנית, עבר עם האצבע על מסך המכשיר והצמיד אותו לאוזן.
"כן דין?".
"היי דניאל מה קורה?".
"אני עובד".
"אני מפריע?".
"אם היית מפריע היית שומע את המסורים שלי".
"אני חייב לציין שלאלוקים יש חוש הומור מוצלח מאוד על שהוא ברא אותך אסתמטי וקבע את הייעוד שלך להיות קלינר".
"התקשרת בשביל להציק?".
"לא, לא. ממש לא. אני בעבודה וחשבתי לעצמי אולי לעשות לך סיור במכון. לך תדע, אולי אם תלמד עליהם משהו תדע איך להרוג אותם טוב יותר".
"האמת שאני בדיוק יוצא עם מישהי אפלה שכזו שמאוד מתעניינת באנשים עם דם קרוש, וגם החברות שלה כאלה, אני בא אם בן בא".
דניאל הצמיד את היד למיקרופון של המכשיר ופנה לבן
"מה אתה אומר? כן או לא?".
לבן לא היה מושג מה השאלה.
"כן".
"טוב דין אז נתראה מחר אצלך במשרד?"
דין חייך, מחר לא יהיה לו משעמם בעבודה.
"כן, מחר ב10 בבוקר".

דין החנה את האוטו ונכנס הביתה.
שתי הבנות הקטנות שלו רצו אליו וחבקו אותו, הבן הגדול שלו עזר לאשתו במטבח.
היה ריח טוב בבית, והאווירה הייתה עליזה.
"היי דיני" אמרה טינה.
"היי מתוקה, מה זה הריח הזה?"
"אנחנו מכינים עוגה אבא!" ענה הבן שלו, אלון.
דין הוריד את הנעליים ונתן נשיקה לאשתו.
"אני עולה למעלה להתקלח" אמר, ועלה במדרגות.
הוא התפשט ונכנס למקלחון.
תמיד היו לו רעיונות טובים כשהוא היה במקלחת, הוא תהה האם האל התכוון שאנשים יחיו במים ואנשים פשוט התבלבלו.

הוא סגר את המים וחזר לסלון.
הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ חדשות.
הכתב סיקר התקפה של שני זומבים על בית קפה.
"הא, אני מכיר את מי שהציל את המקום". אמר דין.
"החבר שלך דניאל?". טינה, אלון והבנות כבר ישבו ליד השולחן וחיכו לדין שיבוא לאכול.
"תגיד אבא, אצלכם בgodless לא יודעים למה זומבים לא מסתפקים באוכל של אנשים רגילים כמונו?" שאל אלון.
"אלון אנחנו אוכלים. נדבר על זה פעם אחרת, כל היום חשבתי על זומבים ועכשיו אני רוצה לשמוע מה אתכם".

דין וטינה ישבו בחושך במיטה וניסו להירדם.
"אתה יודע דין, אלון רוצה לעבוד בgodless כשהוא יגדל. הוא מאוד מעריץ את העבודה שלך".
"אני יודע, חבל".
"אנחנו לא יכולים לברוח מזה דין, כולנו נהפוך לכאלה יום אחד".
"לא אם ימצאו תרופה".
דין הסתובב עם הגב לאשתו ועצם עיניים, הוא לא רצה לדבר על זומבים גם לפני השינה.
"את זוכרת איך לפני כל זה היינו מדברים על עוד דברים חוץ מאשר אנשים מתים?".
"על מה אתה רוצה לדבר?".
"כל דבר, רק לא על זומבים".
היא חבקה אותו ונצמדה אליו.
"אני מצטערת שאני מדכאת אותך. איך היה עם החברים בבר לפני כמה ימים?".
"חשבתי שאת לא רוצה לדכא אותי".
"מה קרה? הייתה תקיפה?".
"משהו כזה, אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, בואי נתפלל, אולי זה ישכיח מאתנו את המחשבות האלו".
הוא קם והדליק את האור. טינה ניגשה להביא שני סידורי תפילה והם קראו והתפללו ביחד.
בסוף התפילה הם כיבו את האור וחזרו למיטה.
"מה אתך יקירתי? איך היו הימים האחרונים שלך?"
"נפלאים, יש לי כל מה שאני רק רוצה".
הם התחבקו זמן מה עד ששניהם נרדמו.
דין נרדם שליו.