האם להיות איתך פרק 15 (כדי לכם לקרוא זה הכי מותח שיצא לי)

וחיפשנו את האופנוע הסתכלנו לכל הצדדים לא היה שם את האופנוע של דניאל.
ואז שמענו את הצ'קלקה של המשטרה, וראינו את האוטו של המשטרה בא לכיוון שלנו מקדימה ואבא ומוריס היו מאחורינו ולא אמרו לנו כלום, לא יכולנו לברוח כי הם חסמו לנו את הדרך.
"מה אתם רוצים" דניאל אמר להם,
"אני רוצה את הבת שלי בחזרה" אבא שלי אמר לו,
"חבל על המאמץ שלכם" דניאל אמר ועצר כדי לנשום,
פחדתי מאוד פחדתי שאבא שלי יספר לדניאל את כל מה שקרה עם מוריס.
"רק שנייה מי אתה בכלל"? דניאל שאת מוריס מתעניין,
"אני מוריס ואני חבר של שרית" מוריס ענה לו,
דניאל הסתכל עליי במבט של הלם לא ידעתי מה להגיד לו כי פחדתי מאבא שלי.
דניאל עזב לי את היד באותו רגע היה באלי למות , רציתי להגיד לו שזה לא משהו חושב אבל פחדתי מאבא שלי. ירדו לי דמעות מהעיניים ועוד הרגשתי נבוכה כי אני מכנסיים קצרים. ואז את דניאל הכניסו לאוטו של המשטרה ואבא שלי לקח אותי בכוח לבית. הוא החזיק לי את היד כל-כך חזק וגרר אותי עד הבית.
"בואי כבר" מוריס אמר לי בכעס.
היה באלי למות , לא כאב לי שאבא החזיק לי חזק מאוד את היד וגרר אותי, כאב לי שדניאל חושב שאני ומוריס חברים ואני בכלל לא חברה שלו. אחרי כמה דקות אחדות הגענו לבית אבא שלי התחיל להרביץ לי ,
זה לא כאב לי למרות שזה היה כואב הדבר היחיד שכאב לי זה שדניאל חושב שאני ומוריס חברים באותו רגע שדניאל עזב לי את היד הבנתי שהוא חושב שאני ומוריס חברים.
אבא שלי הרים אותי והושיב אותי על הכיסא והביא לי חצאית וחולצה ארוכה.
"תלבשי את זה מיד" אבא שלי אמר לי בכעס,
לקחתי את החצאית והחולצה ושמתי את החצאית צעל המכנס הקצר ואת החולצה הארוכה שמתי מעל חולצת הכתפיות.
"אבא תקשיב אני מצטערת" אמרתי לאבא שלי ,
"מאוחר מידי בשביל זה" אבא אמר לי,
מוריס התחיל לנשק אותי ואני לא רציתי ניסיתי להרחיק אותו,
"דיי דיייי" צעקתי הכי חזק כדי שמשיהו ישמע אותי,
מוריס הביא לי סטירה,
"בוא מוריס מחכים לנו" אבא אמר למוריס,
שתיהם יצאו מהבית לא יכולתי לפתוח את הדלת מפני שהם לקחו את המפתח איתם ונעלו את הדלת, והרגשתי למה אני חיה הלכתי לחדר לקחתי חוט וקשרתי את החוט על המתלה שהיה על הקיר, וקשרתי את החצי השני על החוט על צווארי ועצמתי את עיניי.