האיש בעל שתי האהבות – פרק ראשון

פרק ראשון

"למה לא? תצא… תתפרע… תחגוג קצת… מותר לך אתה יודע," ככה היא אמרה לי.
שאלתי אותה עוד פעם אם היא בטוחה והאם זה בסדר, והיא הוסיפה: "תראה, רון היה החבר הכי טוב שלך בתיכון, לפי מה שאתה אומר, הוא הזמין אותך למסיבת רווקים (היא מדגישה בקול רם), בטח מועדון טוב, תראה את כל החבר'ה, לך על זה…"
נשקתי לה על הראש, איחלתי לה יום טוב, הוספתי אפילו אהובה שלי, ויצאתי לעבודה.
לא חשבתי שהיא צינית, לא חשבתי שהיא מצפה שאני אענה משהו, לא חשבתי על כלום בסדר? אוף, אם רק היה מישהו שהיה יכול להיכנס למוח הנשי המזויין הזה, לחקור את הכל, ואת הממצאים לתרגם לכמה שפות, אפילו רק לעברית, אני בטוח שהשלום העולמי יגיע, וגם אהבה תהיה דבר הרבה יותר פשוט…
בקיצור, אני אמשיך…
אה רגע, לפני שאני מתחיל להתפלסף אני אומר לכם טיפה עליי.
אז אני יוסי, בן 28, עובד בתור מציל, בעל תואר ראשון בבירה ותואר שני בלעשות פוזה עם המגפון שלי, כן אין לי השכלה, באתי מבית אוהב ומחבק שפשוט לא היה בו הרבה כסף, אפילו היה בו די מעט כסף, אבל אני לא אשפוך פה את הלב, ואספר על כמה אני מסכן, כי אני שונא את זה, מגעילים אותי אנשים שמקדמים את עצמם בזכות הסיפור הקשה שלהם.
אז שוב, עובד בתור מציל, בעל שתי נשים, הים ורעות. עם הים אני מסתדר מעולה תמיד, עם רעות רוב הזמן.
לים נישאתי עוד לפני שנולדתי ועם רעות התחתנתי בשנה שעברה.
מה אני אספר עליה? שהיא אישה יפה שאי אפשר לתאר כמה, מדהימה, מתוקה, אוהבת, מחבקת, חכמה ומשכילה עם תארים קצת יותר מועילים מהתארים שלי, אישה שמעבר לזה שהיא אשתי, או לפחות הייתה אני חושב, היא גם החברה הכי טובה שלי, באמת פלא, שהפאק היחיד שלה היא שהיא קצת קשה, קצת יותר מדי רגישה, טיפה יותר מדי דואגת, ובוא נאמר שכשהיא עצבנית עליך, אז שום מילים יפות לא יעזרו.
וואו, אני חושב שבחיים לא תיארתי את רעות כל כך טוב.
ועכשיו, אחרי הפתיחה הדרמטית הזאת אפשר להתחיל בסיפור.
אז הכל התחיל ביום שני לפני שלושה שבועות, עוד יום שגרתי בעבודה שלי, אני אדבר עליה עוד הרבה כי אני באמת נהנה ממנה בטירוף, אפילו שאין בה המון כסף, יש בה תשוקה, וזה מה שאני צריך. שמתי לב שאני לא יכול להשלים משפט בלי לעצור ולדבר על משהו אחר, אני ינסה לשנות את זה כדי שתבינו את הסיפור בלי בעיה.
אז אני מתנצל, שוב, יום שגרתי בעבודה, בריזר אפרסק ביד אחת, מגפון ביד שנייה, אני נמצא בתוך סוכת המציל הגבוהה שלי, הכל סבבה.
משום מקום, נכנס אליי רון לסוכה, החבר הכי טוב שלי כל התיכון… הייתי כל כך שמח והתרגשתי שלא הצלחתי לדבר.

"צא מהשוק יוס, זה אני, מה הולך איתך תותח"?
זרקתי את המגפון, קפצתי אליו וחיבקתי אותו הרגשתי טיפה כמו בחורה שלא ראתה את חבר שלה חודשיים, אבל לא היה אכפת לי.
"מה אתה עושה פה ימזדיין"? שאלתי אותו.
"התגעגעתי, לא עמדתי בזה יותר"
"בואנה, אנחנו כוסיות" אמרתי, ושנינו צחקנו.
"אני מפריע או ש…?" הוא שאל וחייך
ברור שעניתי שלא.
קראתי לילד שעוזר לי, ג'ון, עלה מארצות הברית ולא הסתדר עם הבצפר, כל מיני בעיות שלא כל כך מעניינות אותי, אז הוא עובד איתי פה. הוא בא תוך דקה והתחלפנו, הוא ישב בסוכה ואני ורון יצאנו לסיבוב על החוף.
כמובן שהזמנתי אותו לבירה, ואחר כך לעוד שני סיבובים של טקילה של קיץ, אולי שלושה…
הלכנו שעות על החוף, עד שהגענו לנמל, דיברנו כל כך הרבה…
הוא סיפר לי שהוא עובד במספרה של ברוך, סיפרתי לו על העבודה ועל התארים שלי, לא יודע אם זה היה האלכוהול אבל לא הפסקנו לצחוק.
צחקנו על איך שהבטחנו שנשמור על קשר…
סיפרתי לו על רעות, על החתונה, על תל אביב, על הסיירת, על מה לא…
הוא סיפר שהוא עומד להתחתן.
"היייי לא מתאים, זכרתי אותך בתור 'מלך הסטוצים', מה קרה?"
הוא צחק והסביר שהוא התבגר, ונמאס לו, ובא לו משהו רציני.
אז הוא סיפר שלפני שנה הוא טס ללוס אנג'לס, למסיבת חוף, ושם הוא פגש את ג'ניפר, בלונדינית משגעת עם עיניים כחולות, על הקשר המדהים שהתפתח ביניהם, ועל העלייה שלה לארץ כדי להתחתן, ראיתי את הניצוץ הזה שיש רק למאוהבים בעיניים כשהוא מדבר עליה, הבחור ללא ספק מאוהב…
הוא הראה לי תמונה טיפה לא צנועה, אכן יש אישור לפצצה.
"שיחקת אותה, וואלה איך מתאים לך, אז האנגלית בטח השתפרה אה?"
הוא נעצר, הסתכל עליי, ופלט באנגלית שיכולתי לזהות מקילומטרים: "וול איי ספיק באט סטיל דונט מספיק."
הוא המשיך וסיפר על המסיבת רווקים המטורפת שהוא מארגן, ושהוא ידע שאין מצב שהיא תהיה בלעדיי, אז הוא חיפש אותי ומצא אותי כאן.
"תחשוב על זה רגע" הוא אמר, "ערב אחד, ים חשפניות משוגעות שיתנו לך מה שרק תבקש, כל החבר'ה, ים של אלכוהול טוב עליי, מועדון פיצוץ, מה יכול להיות רע?"
"גירושים זה דבר רע…" עניתי
הוא גיחך, "יאללה, נו יאללה רעות תיתן לך, אם היא באמת סומכת עליך ואוהבת אותך."
נשמתי רגע, עיכלתי, כמה רציתי ללכת לזה יואו… "תקשיב אני יעשה מה שאני יכול…" הבטחתי לו.
הסתכלתי בשעון, "פאק, אני כבר שלוש שעות לא בסוכה, יזיינו אותי"
הוא נתן לי את כל הפרטים, חמישי עוד שלושה שבועות, החלפנו מספרים, התחבקנו חיבוק ארוך, של חברים, נפרדנו, דפקתי ספרינט של חיי לסוכה שלי.
ג'ון עשה לי קצת קטעים והיה שם כמה קללות באנגלית, אבל לא היה אכפת לי, הייתי באופוריה.
כל היום חשבתי איך לספר לאשתי.
"אוקיי", אמרתי לעצמי… "יש לך חודש עד מסיבת הרווקים אתה תמצא את הזמן".

עברו שלושה שבועות.