האחרונה מבין יתומי בולדר
"סליחה מיס אוקונור?"שאלתי ונגעתי בעדינות
בכתפה של האישה.
"כן?" שאלה האישה בקול שליו ונעים.
"נעים לפגוש אותך שוב" אמרתי
"את אולי לא זוכרת אותי, אך אני אחת מן יתומי בולדר"
הוספתי לפני שתשאל.
ברגע שזיהתה אותי פניה אורו, וחיוך
נמתח על פניה.
"סלנה!" היא אמרה וחיבקה אותי.
"חשבתי שלעולם לא אראה אותך שוב"
היא אמרה ודמעות נראו בזוויות עיניה.
"למה שתחשבי דבר כזה?" שאלתי אותה בחיוך,
"הרי, הבטחתי לחזור" הוספתי.
"אני יודעת, פשוט, הנחתי שגם את-"
קולה נשבר והיא לא הצליחה להמשיך,
אך ידעתי למה היא מתכוונת,
היא התכוונה לעובדה כי אני היחידה מן
היתומים ששרדה.
האחרונה מתוך השלושה.
"די עם דברים עצובים"היא אמרה וניגבה את עיניה.
"בואי, קדימה" היא אמרה והחלה למשוך אותי.
"לאין?" שאלתי, למרות שלא באמת היה חשוב לי,
הייתי הולכת אחריי האישה הזאת אפילו לגיהנום.
"אל ביתי, אם נראה לך שאני נותת לך לעזוב שוב,
את מטורפת" היא אמרה ויכולתי לשמוע את החיוך חוזר אל פניה,
למרות שעדיין היה אפשר לשמוע את העצב.
היא תמיד הייתה חזקה,
תמיד ידעה בדיוק כיצד לגרום לכול להרגיש נכון.
"לא חשבתי אחרת"
תגובות (3)
מעניין ומסתורי.
מעניין ומסתורי.
באמת מעניין, יש המשך?