האחוזה פרק 1

אנבל הסתובבה בחצר הורדים, השמש רפרפה על פניה בעצלות, ריק הולך לידה מוכן לתפוס את ידה אם תיפול, היא הייתה מגושמת במעט וטיפה מסורבלת אך חביבה ונעימת הליכות, ואז נעצרה מתיישבת על האדמה. ריק הסתכל מסביבו ומיהר אליה "גבירתי את בסדר, בבקשה ממך קומי, אם אביך יראה אותך הוא יכעס עליי" אנבל צחקה ואמרה בקול פעמונים ילדותי "אז נסה לתפוס אותי" וברחה שפתאום התנגשה בעצם קשה, היא הרימה את עינייה שאביה עומד מולה לבוש כולו בהידורים עם סיכת סמל הפרפר הכחול שמסמל את בית האצולה שהם שייכים אליו. היא קמה במהירות משתחווה ומתנצלת בו זמנית ויוצאת משם בהליכה מהירה מצחקקת.

אליסון נסעה בכרכרה לחברתה הטובה אנבל, מתרגשת כולה מהחדשות בפיה, שהבנות ראו אחת את השנייה הן רצו אחת לידיה של השנייה, לא משנה שאנבל נפלה על אליסון בנפילה לא כל כך קלה אך הבנות היו כל כך מסוחררות מהמפגש המחודש אחרי נסיעתה של אליסון לצרפת. "אליסון מהרי ושבי עמי ספרי איך היה לך בצרפת האם הבנים שם יפי מראה כפי שמספרים?" אליסון צחקה "חכי רק דקה תני לי להסדיר את נשימתי התגעגעתי אלייך מאוד ולשאלתך אכן הבנים שם יפי תואר כמסופר אך הבנים פה אפילו יותר." אנבל צחקה צחוק חצי מרוגז חצי משועשע "אני מניחה שאת מדבר על הלורד אגניר, בלונדיני היפה מראה שמסתובב בממלכתנו ומשתמש בעיניים הירוקות ושיערו הבלונדיני כדי להתחיל עם כל אחת שיושבת למשך חמש דקות." אליסון צוחקת על התיאור המשעשע אך הנכון "שמו הפרטי הוא ליאו והוא הזמין אותי לנשף החורף הגדול בארמון המלך, את מוזמנת גם, אני מפצירה בך אנא ממך תבואי זה יהיה כיף מאוד ושמעתי שהמלך הזמין לורדים ונסיכים מספרד, צרפת" אנבל רק נענעה את ראשה וענתה קצרות "אשקול את הצעתך".

בצידו השני של המחוז באחוזה רחבת ידיים, ליאו התהלך, שיערו הבלונדיני מתנועע קלות עם הרוח, הוא התיישב לבסוף על כורסא מבד סגול המסמל את היותו אצולה, פונה לבית האחוזה הישן, שקירותיו מתקלפים ועל צריחיו מתנופף דגל שצבעו צהוב שבמרכזו סמל משפחת העיט. עיניו נדדו לחלונות של הארמון על שנחתו על חלון שבו השתקפה נערה צעירה קטנה ממנו אולי בשנה, שיערה היה בלונדיני ואפילו במרחק הוא יכל לראות את עיניה הבהירות, היא התרוצצה בלי מנוח, לוקחת מעט שמן מעט קמח לשה הכל ביחד ולפתע עינייהם נפגשו הם הסתכלו אחד על השניה דקות אחדות ואז הוא קם בתנועה מהירה ומש מן המקום. בקי נעה במהירות כל מוחה היה להכין אוכל למשפחה שהכל יהיה מושלם בזמן, אפילו ליום המושלם שבחוץ לא היה לה רגע להביט, היא ניגבה את מצחה ושמה את שתי ידייה על השיש הקר נושמת עמוק ומסתכלת לשניה מהחלון, היא קלטה שהלורד הצעיר מתבונן בה, היא ידעה שזה לא למעמדה לבהות בו אך היא לא יכלה להזיז את עינייה, כמי שמסתכלת על הדבר המרתק בחייה, היא סקרה את עיניו היפות, את שיערו הבלונדיני שבשמש השקרנית של אנגליה נראה מעט בגווני זהב, את גופו החטוב ואז הוא פשוט קם והלך, ולב שלה נתן מעין קפיצה קטנה.