האור שבקצה המערה – פרק 5

אלנה נעמדה מול דלת הכיתה שהיה כתוב מעליה יא' 1 . התבוננה בדף עם רשימת השמות עברה שם אחר שם בעזרת העצבה שלה ונעצרה כשנתקלה בשמה, חיוך גדול עלה לה. לאחר מכן סרקה את הרשימה שוב. היא נעצרה בשמות מסוימים. " ג'סי, רייצ'ל, קיילב, אריה…הנרי" היא לחשה את שמם לעצמה ונכנסה לכיתה.
אף אחד לא היה שם. היא בחרה לעצמה מקום, בשורה האחרונה של הכיתה. המקום הכי מרוחק , מקום שאפשר לראות ממנו את כל המתרחש סביבה. לאחר כדקה או שתיים החלו אנשים להיכנס לכיתה ולתפוס את מקומם.
אריה ורייצ'ל נכנסו שתיהן ביחד עם פנים מחויכים, אלנה עקבה אחרי כל תזוזה שלהם. שתיהן התיישבו במרכז הכיתה בשורה השנייה. אחריהן נכנסו קיילב וג'סי, אריה ורייצ'ל נעצו בהם מבטים. לא רק הן, גם אלנה. שהעלתה חיוך רחב ואולי גם ערמומי.
קיילב הסתכל אל רייצ'ל וחייך, תחושת עקצוץ עברה אצל רייצ'ל, בניגוד לפעם הקודמת שהוא חייך אליה כשנפגשו. היא חייכה אליו בחזרה.
במקביל אריה נעצה את מבטיה בנער בעל השער השחור והעניים השחורות והעמוקות. אותו אחד, מהיום הראשון של בית הספר, אותו אחד שהפנט אותה לחלוטין. היא חוותה את אותה תחושת הפנוט. עד ששמה לב שמבטו נתקל בשלה ומיהרה לפנות אל רייצ'ל שהייתה במבוכה גם כן.
" שמעת על המורה שתהיה איתנו?" אריה מיהרה לומר.
"לא, לא שמעתי עליה כלום" רייצ'ל ענתה, הסתכלה כלפי מטה לכמה שניות ואז חזרה להסתכל אל אריה.
"שמעתי שהיא המורה הכי קשוחה ורעה שקיימת, שהיא צובעת את שערה לשחור פחם ,עושה גוונים של אדום- דם והיא תמיד לובשת שחור. " אריה אמרה בזמן שרייצ'ל מסתכלת עליה במבט מזועזע.
"שטן" היא פלתה מפיה.
הצלצול הרעשני הופעל, והתלמידים האחרונים שנותרו נכנסו לכיתה. בניהם היה הנרי שנכנס אחרון והתיישב בשורה האחרונה במקום האחרון שנותר.
אלנה עקבה אחרי כל תזוזה שלו, כל חיוך אשר עלה אצלה נמחק בתוך רגע, היא אחזה חזק בשרשרת האבן שהייתה על צווארה. אילולי הפוני הארוך שלה, שהסתיר במעט את ענייה היה ניתן להבחין כי דמעה קטנה עלתה אצל אלנה. היא אחזה בשרשרת חזק יותר באותו רגע פרצה אנרגיה קטנה שגרמה לאריה לקפוץ ממקומה וגרמה לג'סי ,קיילב, רייצ'ל והנרי להסתובב בתנועה חדה מפתיעה ומהירה לכיוון אלנה. כולם נעצו בהם מבטים. במיוחד על אריה, אף אחד לא הבין מה קרה להם פתאום.
השתררה שתיקה בכל החדר. החבורה החלה להסתכל אחד על השני חוץ מאריה שעדיין עמדה עם ראשה כלפי מטה. היא נעמדה כמו פסל, לא הצליחה לזוז.
עד שנשמעה טריקת דלת חזקה ונוראית שהקפיצה את כולם.
"שלום תלמידים, אני רג'ינה ואני אהיה אמורה שלכם במשך השנה. כולם להתיישב במקומות." האישה לבושה בשחור בעלת שער עם גוונים של אדום-דם נכנסה לכיתה שלהם. בדיוק כמו שאריה תיארה אותה.
"אמאלה" לחשה רייצ'ל לאריה.
"אהא.." אריה ענתה והן הסתכלו אחת על השניה.