האור שבקצה המערה- פרק 4

מכירים את האנשים האלה, שהם מרוחקים מכולם ואף אחד לא ממש מכיר אותם. סגורים וכאילו תקועים בעולם משל עצמם?
ככה נראתה אלנה, התלמידה החדשה.

"מי זאת? היא נועצת בנו מבטים כל השיעור כבר" לחשה אריה לרייצ'ל שישבה לידה בשיעור גאוגרפיה. היא הסתכלה על הנערה המוזרה שישבה בפינה של הכיתה, היא פשוט בהתה בהן לא הורידה את המבט לשנייה, כאילו רצתה משהו מהן. היא הייתה בעלת שער שחור ופוני בובה, נמוכה, עם עניים שחורות וגדולות.
"אם אני לא טועה קוראים לה אלנה, אני בכיתה שלה בשיעורי לשון. גם אז תפסתי אותה מסתכלת עלי, פעם אחת, אבל לא התייחסתי כל כך." רייצ'ל ענתה ושתיהן הזיזו את מבטן מימנה וניסו לא ליצור קשר עין.
הצלצול החזק שהושמע שבר קצת את המתח, לפחות עד שהן שמו לב שאלנה באה לכיוון שלהן.
שתיהן הסתכלו אחת אל השנייה במבט תוהה, חוסר הבנה וידע, מה היא רוצה מהן?
היא באה ונעמדה מולן, עברו כמה שניות של שתיקה .
"כן?" לבסוף רייצ'ל אמרה ושברה את המתח שהיה בניהן.
"אתן באמת לא יודעות מי אני?" אלנה אמרה בסוף. רייצ'ל ואריה הסתכלו אחת על השנייה , אריה הנהנה לשלילה.
אלנה הסתכלה עליהן, היה לה פרצוף מופתע.
"השרשרת, היא לא אומרת לכן כלום?" היא הרימה והראתה להן שרשרת של אבן שחורה עם פסים דמויי ברק.
לפתע אריה קיבלה תמונות בראשה של אבן שהוצאה מחול הים והיה ממוקם במקום שסביבו המון סלעים. התמונות האלה גרמו לאריה לקחת שני צעדים אחורה, היא כמעט נפלה.
רייצ'ל הסתכלה עליה ולא הבינה מה קרה.
"לא, אני לא מכירה אותה" אריה אמרה הסתכלה לשנייה על השרשרת ועל אלנה ויצאה מהכיתה. רייצ'ל הלכה בעקבותיה והן השאירו את אלנה לבדה בכיתה. אלנה הסתכלה על הדלת שנסגרה לאט לאחר שרייצ'ל הזיזה אותה כשיצאה. חיוך קטן עלה על פניה של אלנה.
"היי אריה ! חכי, מה קרה?" רייצ'ל רצה אל אריה הסיגה אותה ותפסה בידה במטרה לעצור אותה, היא נעצרה.
"היא מוזרה, היא מלחיצה אותי ומשהו אומר לי שהיא מביאה צרות, ממש לא מתחשק לי להיכנס לדברים כאלה עכשיו" אריה אמרה כשעלה חשש בקולה.
רייצ'ל הסתכלה עליה, היא לא הבינה מה גרם לה להיכנס לכל כך היסטריה. 'מה הסיפור של האבן בכלל?' היא חשבה לעצמה.
"את מכירה אותה? או מזהה את האבן.?" רייצ'ל שאלה וניסתה ליצור קשר עיין עם אריה שפשוט המשיכה ללכת.
אריה נעצרה. שתקה לכמה שניות והסתכלה על רייצ'ל בהיסוס.
"לא." אמרה לבסוף.