האור שבקצה המערה – פרק 3

"תעשו 10 הקפות ריצה של כל המגרש בלי הפסקות, קדימה לזוז!!" המאמן שרק במשרוקית וכולם התחילו לרוץ.
המורה של הבנים לספורט היה המורה הקשוח ביותר, הוא התנהג לתלמידיו כאל חיילים, נתן להם משימות שקשה לעמוד בהם, הוא לא ריחם על אף אחד ולא נתן הנחות.
"אמנון, נמאס לי לראות אותך אחרון תמיד, קדימה לזוז! תגביר קצב תחזק את השרירים" המאמן נבח על אמנון, הילד החנון והקטן שבקבוצה, הוא היה רזה היה נידמה כי היה אפשר לשבור אותו בדחיפה קטנה, היו לו משקפיים עגולות ולבש נעליי ספורט שהיו נראות גדולות באופן מגוחך עליו, יותר גדולות ממנו.
"אני לא מסוגל יותר מזה, לא יכול" הנשימה שלו הייתה כבדה כל כך שבקושי הצליח לדבר היה נידמה כי הוא עומד להישבר בכל רגע.
"אין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה. ואני אגרום לך לרצות. יש לך לעשות 11 הקפות, עוד אמירה אחת ואני אוסיף לך עוד שתי הקפות. קדימה זוז !" המורה צעק ושרק במשרוקית חזק כל כך עד שזה כאב כבר לאוזניים.
אמנון תפס את עצמו , הוא ניסה לאסוף כוחות ולהגביר את הקצב. בזמן שכולם כבר בסיום 10 ההקפות וחולפים על פניו הוא היה רק בהקפה ה-8. כשחלק סיימו התיישבו והסתכלו על אמנון בזמן שהמאמן רק צועק לו ושורק במשרוקית עד שסיים.
"טוב אנשים. אני מחלק אתכם לשלושה קבוצות, 9 בכל צד, נשחק משחק כדורסל הקבוצה שמגיעה ראשונה ל-10 נקודות תשחק נגד הקבוצה הממתינה. "
המאמן בחן את כולם ואז התחיל בחלוקה, הוא הצביע על תלמיד ואז הצביע לאיזה צד של המגרש ללכת. הצד הימני, השמאלי או להישאר בספסל.
בסוף החלוקה היה מצב כזה שבכל קבוצה היו שנים שנראו חלשים, שלוש שרירים וגדולים וארבע במצב הבינוני שנראים בכושר סביר. המאמן אהב אקשן לכן דאג שמצב הקבוצות יהיה כמה שיותר שווה והוגן.
"אני מניח שכולם מכירים את החוקים ואין צורך בהסברים מיותרים, המשחק הראשון מתחיל, קדימה.! " הוא אמר שרק במשרוקית לשריקת פתיחה וזרק את הכדור באוויר באמצע המגרש שבין שני הקבוצות.
הכדור נפל לידיים של אלן אחד מהשרירנים של הקבוצה הוא פילס את דרכו אל המטרה, אל הסל, בכזאת קלילות. עד שהשרירן של הקבוצה היריבה, בראיין , הדף אותו והעביר את הכדור לג'סי הנער החדש בעל השער השחור ועניים שחורות וגדולות, הוא לא היה בחור גדול במיוחד אך ללא ספק היה בכושר וידע לשחק. הזריזות שלו הייתה מדהימה והתנועות אף יותר. בשנייה שהיה חסום מרוב כל השחקנים היריבים שבאו לנסות להדוף אותו מסר במהירות את הכדור לקיילב שהיה פנוי וקצת מרוחק מהסל אך היה יכול לפלס את דרכו למטרה והיה בתנוחה המתאימה לקליעה. בשנייה שהכדור היה בידו של קיילב הוא בחר לא להתקדם וזרק אותו בצורה מושלמת ,הכדור נכנס.
"קיילב? ג'סי?, צוות טוב!. כל הכבוד.! " החמיא להם המאמן. הם החליפו בניהם חיוכים בזמן שכולם הסתכלו עליהם, היה קשה להוציא מהמאמן מחמאות.
השניים פשוט כיכבו במגרש, עבודת הצוות שלהם הייתה מדהימה היה נדמה כי יכלו להתמודד שניהם כנגד כל הקבוצה ולנצח. אם כי לא כולם אהבו את זה שהם תופסים את כל אור הזרקורים.
בקליעה האחרונה המאמן שרק שלוש שריקות וכך סיים את המשחק. המשחק נגמר יותר מהר מהמצופה בתוצאה של 10-4 לקבוצה של ג'סי וקיילב.
"משחק טוב, הקבוצה הבאה להיכנס בבקשה. הפעם כדי לעשות את זה יותר מעניין, בראיין תעבור לקבוצה השניה, אמנון אתה עם הקבוצה של קיילב וג'סי, קדימה תתחילו" המאמן שרק את שריקת הפתיחה והכדור נזרק באוויר ונפל בידיו של הנרי מהקבוצה היריבה שגם הוכיח את עצמו כשחקן לא רע בכלל.
הפעם התחרות הייתה קשה יותר מצב הנקודות היה 8-7 לקבוצה של ג'סי וקיילב. קיילב החזיק בכדור, הוא ניסה למסור אך לא היה לו איך או למי. כולם היו חסומים ע"י מישהו. עד שהוא הבחין באמנון שעמד קרוב לסל ונופף בידיו, הוא היה פנוי לגמרי. אף אחד אפילו לא תרח לשמור עליו.
"תתפוס!" קיילב צעק לאמנון ושלח לעברו את הכדור.
אמנון נכנס ללחץ והתרגשויות, הכדור הגיעה לידיו, כולם נתפסו בשנייה של תדהמה אפילו אמנון בעצמו עד ששם לב שכולם רצים לכיוונו אז החליט לפעול מהר.
הוא זרק את הכדור לסל והכדור כמעט ונכנס אך בסוף נפל. נפל לידיו של הנרי שפילס את דרכו במהירות ובקלילות ובכך סיים את המשחק עם קליעה מושלמת של שלשה.
אפילו המאמן היה בהלם טוטלי באותן שניות עד שהתאפס על עצמו ושרק שלוש שריקות במשרוקית.
"אוקי, משחק טוב, כל הכבוד לכולכם. נתראה בשיעור הבא, אתם משוחררים." הוא אמר והלך לכיוון התיק והיציאה.
כולם פנו לכיוון התיקים והחפצים שלהם. ג'סי התרענן לו עם המים הקרים והצוננים בזמן שקיילב לידו החליף את החולצה שנוטפת זיעה.
"היה משחק טוב" אמר הנרי שצץ לפתע מאחוריהם .
"ללא ספק, הניצחון היה קרוב. אבל זה היה שווה לראות את אמנון עושה את הזריקה הזאת. הוא נכנס ללחץ מטורף כאילו אף פעם לא נגע בכדור, חייב לאמן אותו קצת ולעבוד איתו על הזריקות" קיילב גיחך והעלה חיוך.
"כן ! דאגתי שלא יתעלף וייפול או משהו, לרגע היה נדמה שהוא נהפך ללבן " ג'סי צחק.
לרגע חלפה תחושה מוזרה, תחושת דה ז'ה וו קלה, זה עורר בשלושתם צמרמורת.
"אתם חדשים פה נכון?" הנרי שאל כדי לשבור את השקט שחלף לכמה שניות
"כן" ענו, פה אחד .
"גם אני. יש לכם מושג מתי הם ישבצו את הכיתות הסופיות.?"
"אני חושב שבימים הקרובים הם צריכים לקבל הערכה לפי השיעורים הקרובים ולסכם, רק אז יקבעו ויודיעו." ג'סי ענה ושם על גבו את התיק.
"אוקי, תודה. בכל אופן היה נחמד לשוחח איתכם, נתראה." הנרי אמר ופנה לאחור.
"ביי, נדבר" קיילב חייך והלך גם כן.