האור שבקצה המערה – פרק 2

שיעור היסטוריה כמו בכל שיעור היסטוריה.
כולם היו שקטים ומשועממים בזמן שאלכס גלר המורה הזקן ביותר בבית ספר דיבר על הורדוס. דיבר ללא הפסקה עד שמלודי גילברט נכנסה לכיתה. מלודי הייתה הילדה העשירה והמתנשאת של בית ספר, בדרך כלל אפילו לא הייתה טורחת להיכנס לכיתה או בכלל להגיע לבית ספר.
"גברת גילברט , נחמד לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן. השנה את תגיעי בצורה קבועה לשם שינוי? או שאני סתם מפתח ציפיות?" המורה גיחך בזמן שקלט את גלגול ענייה.
"בכל אופן איחרת! פעם הבאה כשאת מחליטה להגיע לפחות תגיעי בזמן. עכשיו לכי, שבי ליד רייצ'ל "
היא הלכה לכיוון רייצ'ל, ההליכה שלה הייתה יציבה ואלגנטית, העקבים הגבוהים עשו רעש של תקתוק ברצפה שערה השטני והארוך היה מטולטל בצורה מושלמת היא ללא ספק יודעת למשוך תשומת לב. והעובדה שכולם בהו בה עד הגעתה למקום רק הסגירה את זה יותר.
"היי אני רייצ'ל, חדשה פה." רייצ'ל חייכה אליה וציפתה לתשובה. אך לא קיבלה אחת, מלודי גלגלה עניים הוציאה את הפלאפון שלה וסידרה את התיק שלה בצורה כזאת שהסוותה את הפלאפון לגמרי מעיניו של המורה בשנייה הזאת החיוך של רייצ'ל ירד לה מהפנים לגמרי.
"טוב אז בחזרה לענייננו…" המורה אמר והסתובב לכיוון הלוח במטרה לרשום דבר מה.
לאורך כל השיעור רייצ'ל הרגישה לא בנוח בכלל, היא שלחה כמה מבטים במלודי שהייתה עסוקה בפלאפון ובהודעות. המילים שעברו לה בראש כשהסתכלה עליה זה 'סנובית' או 'מתנשאת'. היא ספרה דקות ושניות, רק חיכתה שהשיעור הזה יגמר ולהתרחק מימנה. עד שסוף השיעור הגיע ורייצ'ל קמה הכי מהר שיכלה ואספה את הדברים שלה עד שהבחינה שמלודי לקחה לה בטעות את הספר.
"מלודי? את לקחת את הספר שלי" רייצ'ל אמרה לה לפני שמלודי הספיקה להכניס אותו לתיק.
מלודי זרקה בחוזקה את הספר על השולחן לכיוון של רייצ'ל דבר שגרם לרעש ממש חזק במיוחד בגלל כובד הספר.
"מה? מה יש לך לעזא.."רייצ'ל הרימה את קולה.
"תקשיבי, אין לי כוח אליך ולחפירות שכל שלך יש לי דברים יותר טובים לעשות אז להתראות" מלודי אמרה חייכה חיוך מתגרה ויצאה מהכיתה.
"תתעלמי ממנה, היא לא שווה את העצבים ותשומת לב של אף אחד" אמר נער שצץ מאחוריה. הוא היה בעל שער חום שחור וקצר עניים כחולות ועמוקות ,לבש חולצה מכופתרת כחולה וג'ינס שחור. רייצ'ל הסתובבה אליו מיד.
"כן, שמתי לב לזה. רק הגעתי לכאן ואני כבר רוכשת אויבים ואנשים שאני שונאת"
חיוך עלה אצל הנער.
"גם אני הגעתי רק השנה, הספקתי כבר לראות עוד כמה אנשים כמוה, אבל יש נחמדים"
"לי לא ממש יצא להכיר, ביליתי את רוב היום אצל היועצת בגלל בלגן עם ההרשמה והסדרי תשלומים. בוא נגיד שהתחלתי את השנה ברגל שמאל."
"אני מאמין ומקווה בשבילך שזה ישתפר, מה שמך?"
"רייצ'ל"
"קיילב. נחמד להכיר אותך".
הנער חייך חיוך רחב הייתה תחושה מוזרה חמימה ומוכרת באוויר, היו כמה שניות של שתיקה ושקט, עד שהצלצול שבר אותו.
"טוב, אז נתראה." רייצ'ל חייכה את חיוכה הכובש ופנתה אל כיוון הדלת.
"נתראה" הנער השיב .