האביר על הסוס השחור 3

מגעו היה חמים על גופי, ידו ליטפה את לחי וידו השנייה אחזה בגבי, הוא התקרב אלי והרגשתי את נשימותיו החמות על אפי, אצבעותיי החליקו בין שערותיו, מגע שערו היה נעים כמשי, הוא הסתכל לתוך עיניי, וטבעתי בתוך עיניו הכחולות, לפתע פרצופו של מאיר התחלף בפרצופו של הנער מהיום הראשון שלי פה, הוא חייך חצי חיוך מתגרה והתקרב אליי,דופק ליבי האיץ, פקחתי את עיני וראיתי שאני במיטתי, הרגשתי כאילו כל גופי בוער,כבר שבוע שאני במחנה ומאיר ואני בקשר ממש טוב ואני אפילו חושבת שזה מתקדם לאיזשהו כיוון, אבל יונתן הילד מהיום הראשון, וכן מסתבר שקוראים לו יונתן, הוא איתי בשיעורי הגלישה,לא יוצא לי מהראש, הוא כל הזמן מחייך אלי את החיוך המתגרה שלו, כאילו הוא יודע עלי משהו, אבל הוא לא מדבר..
קמתי מהמיטה ונכנסתי להתקלח, יצאתי מהמקלחת, מוריה ואופק כבר התעוררו, שלושתנו ממש התקרבנו בשבוע האחרון וכבר נהיינו מעין שלישיה, כל יום אנחנו אוכלות ביחד בחדר האוכל ומשלימות פערים על מה שעבר עלינו היום, התארגנתי, לבשתי את הבגד ים הבורדו שלי ויצאתי, ראיתי את מאיר מתקדם לעברי, חום עלה בצווארי כאשר נזכרתי בחלומי,הוא חיבק אותי כברכת שלום והמשכנו ללכת ביחד לעבר החוף, הוא החל לספר לי על משחק הכדורגל ששיחק אתמול עם כמה ילדים במגרש ואני ראיתי מזווית עיני את יונתן, הוא הסתכל עלי במבט לא ברור, לשבריר שנייה היה נראה כאילו הוא כעס ואז מבטו התחלף במבט האטום הרגיל שלו, רק שהפעם הוא לא חייך אלי את החיוך המתגרה, המורה התקרב אלינו והחל לדבר:" היי חברים אחרי שבוע לא קל של לימודים היום אנחנו נתחלק לזוגות ומחר נתחרה זוגות נגד זוגות, הזוג האחרון שישאר הוא המנצח, והוא יזכה לסופ"ש חופש", חייכתי והעפתי מבט לעבר מאיר מקווה שהמורה יבחר אותנו כזוג, המורה החל להקריא את הזוגות עד שהגיע לשם שלי: אמילי כהן עם יונתן לוי", כמובן שלא היה יותר צפוי מזה עם מזל כמו שלי, הסתכלתי לעברו והוא חייך חיוך גדול, הוא התקרב אליי ושאל:"ישנת טוב הלילה?,החלומות לא הפריעו לך לישון?", הסתכלתי עליו במבט מופתע והוא צחק, התעלמתי והקשבתי למורה, כאשר המורה סיים לדבר, התרחקנו כל הזוגות זה מזה והתחלנו להתאמן..
יונתן: "אני נכנס ראשון, תיכנסי אחרי ותנסי להישאר כמה שיותר זמן על המים מבלי ליפול" נימתו עוקצנית.
צחקתי לעצמי כמתפלאת ונכנסתי למים לפני שהספיק להגיד משהו,
הגלים היו גדולים, כל כך אהבתי את ההרגשה כאילו אני באוויר, בלי מעצורים, מאז שהייתי קטנה אהבתי את זה, את הידיעה שכל רגע אני יכולה ליפול אך בו זמנית הידיעה שאני זאת שמושכת בחוטים ויכולה להחליט אם להתאמץ והישאר יציבה או ליפול ולוותר, ותמיד החלטתי להתאמץ!
מאחורי כבר ראיתי את יונתן, הוא צחק וצעק: "השתחרר לך החוט של החזייה" הורדתי את עיני במהרה לחזי וכמובן ששום חוט לא השתחרר, איבדתי שליטה ונפלתי מהגלשן, יונתן החל לצחוק בעוד אני שוחה לעברו, מושכת ברגלו ומפילה אותו, צחקתי ושחיתי לעבר החוף והוא אחרי, התחלתי לרוץ בעודי צועקת: " אל תגיד שזה לא הגיע לך" הוא צחק וענה " זה לא הגיע לי, וחכי חכי מה יגיע לך כשאני אתפוס אותך" צחקתי והמשכתי לרוץ, לפתע ראיתי בזווית עיני את מאיר ,הוא הסתכל עליי במבט כועס, הסתכלתי לתוך עיניו, מנסה להסביר לו שזה כלום… ובדיוק יונתן תפס אותי, הוא הפיל אותי על החוף ודגדג אותי, לא הפסקתי לצחוק, וכבר התחיל להיות לי קשה לנשום, הוא צחק, עלה מעלי והפסיק לדגדג אותי, הוא הסתכל לתוך עיני במשך כמה שניות והסבתי את מבטי, הוא גיחך, וסובב את ראשי, עיניו שמקודם חיכו נאטמו שוב, הוא חייך חצי חיוך :"תזהרי מחבר שלך, הוא לא מי שהוא נראה שהוא" נשק לפי נשיקה מהירה, קם והחל ללכת..