ד"ר לורן ופרופסור רוני יובל פרק 20
לורן הודתה לשלומי על השעות המהנות שחוותה לצידו ועל כך היא הוא מבקש לשמור עליה כדי שחלילה בית הדין הרבני לא יעשה לה קושיים לקבל את הגו.
"נעמת לי מאד יפהפייה מדהימה, אשמור עלייך כפי שאני שומר על עיני ואם תרצי להתארח בביתי הצנוע עלייך מאחר ולא אסכים לחשוף את הקשר ברבים".
"תודה מתוק שלי פרופסור לביא ואם תכיר את ילדי אין מצב שתישאר אדיש לצידם אך גם למפגש זה נמתין בסבלנות".
היא קמה ממקומה – כה חטובה ומקסימה ושלומי לא עמד בפיתוי ליטף את שערותיה הארוכות והמתולתלות ונישק לה על מצחה.
היא הביטה לעברו כמה מקסים הוא , ושפתיה חיפשו את שפתיו היא לא הסתפקה בנשיקה על המצח , הנשיקה הראשונה בין שניהם הייתה כפת ולהבה (תודה למשורר שהשכיל לתאר מצב אינטימי בין זוג אוהבים ) הם לא רצו להיפרד ונצמדו אחד אל השנייה בחושניות ואהבה.
חלפו כמה דקות, כמה שעות ,כמה ימים , למי זה אכפת בכלל ?? לורן ושלומי רצו עוד ועוד קירבה ואכן קיבלוה במינונים גבוהים ומרגשים.
לורן הייתה הראשונה שזזה ממקומה וחייכה "מאמי יש מחויבויות נכון"???
"אני נפעם ממך אני אוהב אותך ואכן הגיע הזמן כי תיסעי לילדייך והחיבוק הראשון שתחבקי אותם הוא חיבוק שלי בואי אחבקך כדי שתעבירו אותו לילדייך המתוקים."
הוא הצמיד אותו לגופו וזרועותיו החסונות חיבקו אותה וכשהיא ביקשה את שפתיו הוא התרחק ממנה וחייך "לורן הביתה מיד"חחח.
שלומי ליווה אותה לאוטו והיא נכנסה ומיד נסעה לכיוון ביתה של אחותה שם נהנים שי וערן.
במהלך כל הנסיעה חשה את הניחוח של האיש המקסים הזה את שפתיה בוערות מהנשיקות הרבות וחשבה כיצד איש זה לא נישא מעולם הלוא יכול היה להקים בית לתפארת ואף להיות אבא לילדים ובן זוג כה רומנטי לרעייתו אך זה לא קרה ואולי טוב שכך חשבה , אולי אלוהים החליט לעשות עמי מחווה, חרף הימים שאני עוברת והעניק לי את שלומי אולי ??????
בדרכה נעצרה ליד קונדיטוריה וקנתה עוגת שוקולד ענקית לחגוג את מה שחוותה אצל שלומי ומעניין אם רינת מתארת לעצמה מה עבר עליה במהלך השעות האחרונות.
המשך יבוא
תגובות (0)