דרכינו נפרדו כך… – פרק 7
"בוא מהר, אנחנו עוד מעט מגיעים" אמרתי לג'וש, הוא נראה עייף, כנראה שהוא לא רץ הרבה או שאני רצה יותר מידי. ראיתי את הבניין המוכר "איך נתגנב פנימה?" ג'וש שאל. "ככה" עניתי שלפתי מתיקי חפץ קטן וכתום, שדמה לסביבון. ברגע שהשומר לא הסתכל הנחתי את הסביבון הכתום וסובבתי אותו הסביבון התחיל לרוץ בין רגליו של השומר, "איי! מה זה ה—- הזה?" "מהר!" לחשתי לג'וש, עברנו את השומר בריצה, "יש פה מצלמות" ג'וש אמר. "תסתתר מהן, יש לי שיטה לזה" אמרתי, מצאתי את החיבורים של המצלמות והשארתי אותן במצב השהיה, "ככה תיראה אותה התמונה כל הזמן, המאבטחים לא ישימו לב". ג'וש הסתכל עלי וחייך, "את מתוחכמת הא?" חייכתי אליו בחזרה. "רגע, תן לזה עשר שניות" אמרתי. ספרתי בלב בשקט. לאחר עשר שניות המשכתי קדימה, "עוד מעט נגיע לדלפק הקבלה" אמרתי "תשמור על שקט, אני אעשה איתו את אותו הטריק" סובבתי שוב את הסביבון הקטן בין רגליו של השומר. לקחתי ממנו בלי שהוא שם לב את מה שחיפשתי – רשימה של כל מה שהם שומרים במקום הזה. ג'וש לקח את הרשימה ממני, כל שנייה פרצופו הפך לנתקף אימה יותר. "איזה גועל, יש פה חדר שהם שומרים בו את הגופות…" הוא אמר. "הנה! הרשימות של כל האנשים שהם חיפשו מחפשים או יחפשו אי פעם, זאת אומרת בהיקף של שנתיים". "איפה זה?" שאלתי. "קומה -5 קומת הרשימות…
**********************************
"מה שם המשפחה שלך?" ג'וש שאל. לקח לי זמן להיזכר. "נטלי" אמרתי. "איימי נטלי" ג'וש אמר לעצמו, "שם יפה". ג'וש ואני חיפשנו במשך עשר דקות את שם המשפחה נטלי. "הנה, מצאתי!" ג'וש אמר. גם הפעם הוא קרא בעצמו, וגם הפעם הופיע על פרצופו מבט של אימה, גועל, פחד ודאגה….
תגובות (3)
סליחה על הפרק הקצר…
למה,להשאיר אותנו במתח למה?
חח, לך יש גישה למקור – תנצל את זה :) :) :)
נ.ב – מה עם הסיפורים שלך?