דרכינו נפרדו כך… – פרק 3
אקדח. תמיד רציתי אחד כזה, שאוכל לירות בו, תמיד חשבתי שבזכות זה אני אנצל. אני אוכל לשמור על עצמי. "איפה השירותים?" שאלתי, פול אמר לי "בחוץ, דלת שנייה מימין". התקדמתי לעבר היציאה, הסתכלתי על פול, גבו היה מופנה אלי, זמן מושלם. "אתה שומע משהו מבחוץ?" אמרתי לשומר. "זה נשמע כאילו מתחוללת שם קטטה רצינית, אתה צריך לבדוק את זה" השומר אמר לי "אני חייב להישאר פה, זאת העבודה שלי" "אז אני אודיע לבוס שלך אחר כך שאתה נותן לאחד הסוכנים שלו למות… " השומר נראה מבולבל, אך הוא הנהן. "כן ברור" הוא מילמל. ויצא מהחדר מהר, הסתכלתי מהר על פול, הוא לא שם לב שהשומר הלך, היה נראה שהוא בוהה בתמונה שהייתה תלויה על הקיר. ישר לקחתי את האקדח מהר ויצאתי מהחדר. נכנסתי לתא השירותים, "איפה שמתי את החבל?" מילמלתי לעצמי, "איפה התיק שלי? התיק!" הייתי תקועה, בטח אם אחזור למשרד השומר יתפוס אותי. לא ידעתי מה לעשות, חיפשתי בכיסי, מצאתי שם את מה שרציתי, אבקת אפורה ורכה. תכננתי את הכל מהר, הייתי כל כך לחוצה עד שלא היה לי זמן לחזור על התכנית לראות שהכל בסדר. ישר יצאתי מהשירותים והתחלתי לפזר את האבקה במסדרון, סוכנים בחליפות שחורות שהסתובבו שם התחילו להשתעל, האבקה כיסתה את כל המסדרון, רצתי מהר לכיוון המעלית, הסוכנים לא יכלו לראות אותי, הם רק השתעלו ואמרו בקול חנוק "מה קורה פה?! מי זה?". 'נו כבר מעלית, תגיעי!' מילמלתי לעצמי. המעלית התחילה לעלות, עודש כמה שניות, המעלית נפתחה! נכנסתי אליה מהר, מזלי שהיא הייתה ריקה, ירדתי מהר לקומה הראשונה, ברגע שיצאתי זרקתי שקיק קטן של אבקה שתוך שנייה התפזר בכל חלל החדר. יצאתי אל היום הבהיר,התחלתי לרוץ, לרוץ לשום מקום, רק לברוח, לברוח אל החופש. בידי עדיין האקדח שנתן לי תחושה חמימה ביד המזיעה. לא היה לי זמן לבדוק אם עוקבים אחרי רק רצתי ורצתי…
תגובות (0)