דרכינו נפרדו כך… – פרק 2

"היא מתעוררת" שמעתי קול אומר, הקול הזה היה מוכר לי, הקול של המנהיג…
"מה? מה אתם רוצים לעשות לי?" שאלתי, מטושטשת. "בינתיים, כלום" המנהיג אמר. "למה חטפתם אותי? מי אתה?" שאלתי שוב. המנהיג שכבר ראיתי ארותו בבירור, הושיט את ידו ואמר "קוראים לי פול, אני מנהיג הסוכנות M.S.S" "מה זה סוכנות M.S.S?" שאלתי. פול חייך וענה "זאת סוכנות חשאית, שרק הממשלה יודעת עליה, אנחנו, כמו שאומרים בשפה שלכם, הילדים. 'מצילים את העולם' והורגים כשצריך" "וכמה צריך?" שאלתי בקול ענייני מזויף. פול חייך שוב ואמר "צריך הרבה…" פול היה אדם גבוה, הוא לבש חליפה אפורה בהירה, עניבה אפורה תואמת ומשקפי השמש שתמיד כיסו את עיניו כעת נחו על השולחן וחפשו עיניים כחולות עמוקות, שיערו של פול היה חום – אפור כזה וקצר. הבטתי סביבי, כעת אני שכבתי על אלונקה, במשרד גדול ואפור, עוד אדם בחליפה עמד ליד הדלת כשומר ראש, אליו פול דיבר מקודם. במשרד היה שולחן גדול מעץ בהיר וכתום, על השולחן היה מחשב גדול ושחור ועוד כמה כלי כתיבה וכאלה. מול השולחן הייתה מרפסת ענקית שהשקיפה על כל האיזור, שמתי לב שאנחנו מאוד גבוהים כי האנשים נראו כנמלים קטנות, ליד השולחן הייתה דלת הכניסה, בגודל של שתי דלתות, גדולה מאוד ותואמת לצבע העץ של השולחן. ליד הדלת היו שלושה ספות, ארוכות וגדולות שיצרו מין צורה של 'ח' מול מסך פלזמה גדול. הסתכלתי פעם נוספת על פול שהיה נראה שלא זז בכלל, הוא חייך אלי פעם נוספת. למרות שעכשיו הייתי מתחרטת על מה שאמרתי, באותו רגע לא יכולתי לעצור בעצמי ואמרתי "אני לא מאמינה לך…"
פול נראה מופתע, "איימי, תקשיבי. אני לא אדם רע, אני אדם טוב שנים אני מחפש אותך כדי להביא אותך למשפחה אומנת, שיהיה לך איפה לחיות, שתהי שמחה. עכשיו שמצאתי אותך זה מה שאת אומרת לי?!" הנהנתי בשקט. מה שהוא אמר היה נכון חוץ ממשהו אחד… שנים הוא מחפש אותי, עם אקדח ביד, רוצה להרוג אותי, אני כבר הבנתי את זה ממזמן. הוא לא אדם טוב, אני בטחה בזה, אני לא סומכת עליו. היה נראה שפול קורא את מחשבותיי כי הוא אמר "אני יודע שקשה לך להאמין כי שנים אני רודף אחריך, אבל זה נכון". הסתכלתי על הרצפה, פתאום קלטתי משהו שחור וקטן שהסתתר מאחורי שולחן העבודה,