דרכינו נפרדו כך… – פרק 12

"אני רוצה למצוא אותה" לחשתי, "מה?" מאט הסתובב אלי ושאל, "אני רוצה למצוא אותה…" חזרתי על דבריי. "את בטוחה? זה יהיה מאוד מסובך, היא יכולה להיות בקצה השני של העולם". "אני יודעת ואני בטוחה" עניתי. "אני חייבת למצוא אותה…" ג'וש עוד היה שקוע בישיבה על הספסל שידיו מכסות את ראשו, תהיתי אם הוא בוכה אבל לא ממש רציתי לדעת. הנחתי את ידי על ברכו "אתה בסדר?" שאלתי, לא היה לי אכפת שמאט ראה את זה, ג'וש היה בשבילי רק חבר טוב – ידיד, או שלא?
ג'וש הנהן. "אז אנחנו הולכים לחפש אותה?" הוא שאל. "לא, אתה לא" מאט אמר, "למה?!" ג'וש קרא, "כי אתה קטן מידי וגם איימי אבל זאת הייתה בחירה שלה ובגלל שאין פה אף אחד שיכול להחליט עליה אני נאלץ להסכים…" רציתי שג'וש יבוא אבל את האמת הייתי מוכנה לוותר על שבוע איתו כדי למצוא את אמא שלי. "מאט!" ג'וש קרא בכעס "אני רוצה לבוא!" לרגע 'וש נשמע כילד קטן אבל הבנתי אותו כשמתייחסים אליך כאל קטן זה לא ממש כיף, גם אני הייתי מבואסת אם לא היו נותנים לי ללכת. "אולי תיתן לו לבוא?" שאלתי את מאט, מאט הניד בראשו "הוא עדין לא יכול, למרות שאנחנו לא ממש אחים באמת מחובתי לשמור גם עליו, אז אתה חוזר הביתה" ג'וש המאוכזב פנה ללכת לביתו. מאט אמר לי "תקשיבי לי גברת צעירה, אמא שלך נעלמה לפני כמה שנים ניסיתי לחפש אותה אך לשווא, לא מצאתי, רב הסיכויים שנחזור מהדרך הזאת בידיים ריקות או שלא נחזור כלל, את מבינה?" הנהנתי "אז תחשבי טוב אם את עדיין רוצה ללכת לחפש אותה" ניסיתי לחשוב, הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לראות את אמא שלי אפילו להסתכן בחיי, אני לא אוותר "כן, אני רוצה!" אמרתי למאט. פתאום נזכרתי בעוד משהו, זיכרון ממש ישן לפני שנים… "ונדמה לי שאני יודעת מאיפה להתחיל…"